אלי ביטון ז''ל

קורות חיים

אלי, בן שלום, נולד במרוקו בשנת תשט"ו (1955). בגיל צעיר עלה עם משפחתו לישראל, והם התיישבו במושב גדיש, סמוך לעפולה.

משבגר אלי נישא לנחמה ובני הזוג גרו בגדיש עם ילדיהם לירז, דביר, חופית ויקיר. אלי היה מסור למשפחתו עד עמקי נשמתו. כאשר אחד מבניו נפצע בתאונת דרכים, הוא ליווה אותו בדבקות לאורך כל תהליך השיקום. בנוסף, סעד את אביו, אשר חי אתו ועם בני משפחתו באותו בית בגדיש בשנים האחרונות.

אלי שימש בתפקידים ציבוריים במועצה האזורית של חבל התענך. בנוסף, התנדב למשמר האזרחי והיה אחראי על האבטחה ביישוב. נושא הביטחון היה קרוב ללבו והוא היה נכון להגן על תושבי גדיש 24 שעות ביממה ובכל ימות השנה. הוא היה מסייר בשדות, מפטרל ברכב שטח, וידע ראשון על כל חריגה שהתגלתה בשטחי היישוב.

ביום ראשון בלילה, י' בשבט תשס"ג (12.01.2003), הסתננו שני מחבלים פלסטינאים למושב גדיש, כנראה מאזור ג'נין. הם פתחו בירי לעבר בתים ואנשים ברחוב הראשי של המושב. אלי הגיע למקום באותו זמן, נוהג ברכבו. הוא נפגע מן הירי באורח אנוש, ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

כוחות צה"ל ומשמר הגבול שחשו למקום ניהלו קרב עם המחבלים עד לחיסולם.

אלי היה בן 47 בהירצחו. הותיר אישה וארבעה ילדים, הורים ואחים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזורי בחבל התענך, ביישוב חבר.

כתבה בתו של אלי: "ביום בהיר אחר זה קרה, פתאום חרב עליו עולמו כשבאו וירו בלבו הטוב. הוא לא ישוב לנצח ואנו נישאר לבד, ואין מי שישמור עלינו כמו אז... אבא חזור אליי, אבא הוא כל חיי, אבא אני לבד. אני פורשת ידי אליך אלוהי, החזר את אבא לחיי."