תפריט נגישות

שירי נגארי ז''ל

בת אסתר מרים וטוביה
נולדה בכ"א בתמוז תש"מ, 5/7/1980
התגוררה בירושלים
חללת פעולת איבה
בח' בתמוז תשס"ב, 18/6/2002
מקום אירוע: ירושלים - צומת פת, גילה
הובאה למנוחת עולמים בירושלים - גבעת שאול
אזור: קדישא ספרדים , גוש: תמיר ג, חלקה: 5, שורה: 2
הותירה: הורים, שני אחים ושתי אחיות
שירי מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 71

קורות חיים

שירי, בת אסתר-מרים וטוביה, נולדה בירושלים בכ"א בתמוז תש"ם (05.07.1980). אחותם של שרון, שלי-טובה, שי-רפאל ושחר-משה. היא גדלה והתחנכה בירושלים, למדה בבית הספר הממלכתי-דתי ע"ש ברנדט בנווה יעקב, בחטיבת הביניים הממ"ד ב' בגילה ובתיכון "פלך" העירוני, במגמות ביולוגיה וספרות.

שירי הייתה מיוחדת. לא ארצית. אי של יופי ותמימות חסרת פשרות. מאז היותה תינוקת היא מיגנטה אליה אנשים ביופיה. היא מעולם לא הסתפרה, והצמה הבלונדינית הארוכה הפכה לסמל שלה. (כשביקרה בנעוריה במחנה ההשמדה אושוויץ, במסגרת משלחת לפולין, כתבה ביומנה שראתה שם צמה ארוכה הדומה לצמתה שלה. היא הרגישה אז כאילו פגשה את קרובי משפחתה שניספו שם. תמיד תהתה מה משמעות שיערה הארוך, ושם במחנה עלתה בדעתה המחשבה שאולי הצמה שלה מהווה קשר בינה לבינם.).

שירי צחקה והצחיקה, אהבה לרקוד וידעה ליהנות ולשמוח בדברים הקטנים. היא ראתה טוב ויופי בכל אדם שהכירה ויצרה קשרים חברתיים חמים עם אנשים ממסגרות שונות. בהיותה מלאת מרץ היא השתלבה מעולה באופיו השמח של הבית בו גדלה – שרה, ניגנה, הציגה, כתבה שירים. יותר מכול התאפיינה ברמה מוסרית גבוהה מאוד, ובנאמנות לדרכה ולחינוך הדתי-ערכי שקיבלה בבית הוריה.

בשירותה הצבאי שימשה שירי כמורה-חיילת, ועבדה בקידום נוער בקריית ים. במסגרת תפקידה היא לימדה נערים שנשרו ממסגרות לימוד סדירות, ועזרה לתלמידים שהתקשו בלימודיהם. הייתה יושבת עם החניכים שלה ומדברת איתם על החיים ועל העתיד שלהם תוך כדי משחקי שש-בש. שירי ראתה בתפקידה שליחות. היא השקיעה רבות בשכנוע הנערים להשתתף בפעילויות, הכול בגישה בלתי מתנשאת ובאמונה שבתוך כל אחד טמון גרעין טוב שיש למצוא ולפתח. מאוד גאה ומאושרת הייתה כשחניך שלה הצליח בבחינת הבגרות.

שירותה הצבאי היווה אולי את הנקודה הראשונה בחייה בה התרחקה מביתה, ושם פיתחה את העצמאות שלה. הנערה הדתיה, העדינה והשברירית למראה הפכה לבחורה עצמאית וחזקה.

במסגרת שירותה הייתה שירי פעילה גם ב"יד לבנים", ובמיוחד השתדלה להשיג חומר על חיילים בודדים, בני קריית ים שנפלו ולא נותרה להם משפחה, במטרה להנציח אותם. לחג הפסח היא יזמה חבילות מזון "קמחא דפסחא" למשפחות נזקקות, ואף תרמה לכך סכום נכבד מכספה האישי. בתום שירותה התנדבה להישאר תקופה נוספת כדי להכניס לתפקיד את החיילת החדשה, מחליפתה, מתוך דאגה לשלומם של חניכיה. גם יחסיה עם החיילות ששירתו איתה היו מצוינים, וקשרי החברות נמשכו לשנים הבאות.

לאחר שהשתחררה מצה"ל עבדה שירי כסייעת לרופא שיניים ובחנות לציוד מחנאות, וחסכה כסף לטיול בחו"ל. משחסכה מספיק נסעה לטייל בדרום אמריקה. בטיוליה היא טיפסה על הרים, עשתה טרקים מפרכים, רפטינג סוער, ראתה קרחונים, רכבה על סוסים, צנחה, טיפסה לפסגת הר געש פעיל, למדה ספרדית, קנתה המון מתנות לכל המשפחה והחברים - ויותר מכול נהנתה לפגוש ולהכיר כל כך הרבה אנשים נהדרים. את הודעות הדואר האלקטרוני ששלחה לארץ חתמה "שירי נגארי, טיילת בעולם". יום הולדתה ה- 21 נחגג עם חבריה לטיול.

שירי נהגה לתאר בשירים את חוויותיה ורגשותיה. באחד משיריה כתבה: "... העולם פתוח, ואם רק תרצה, אתה שם! / מרחוק הפחד אוטם וסותם. מרחוק הכול נראה אפור - לא ברור, מסוכן / אומץ! תתקרב ותראה את הטורכיז, והתכלת, ופרחים ורודים / יצמחו לך כנפיים, אם רק תרצה".

לאחר כשנה בה טיילה שירי בדרום אמריקה, כולל תקופה שעבדה בניו יורק בכדי לממן את החלק השני של הטיול, היא החליטה לחזור. משפחתה אמרה לה שאולי כדאי שתמשיך לטייל, רחוק מהבלגן ומהסיכונים של הפיגועים בארץ. אבל שירי התגעגעה וחזרה הביתה. היא תכננה להתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בסוף שנת 2002, כבר נרשמה לחוגים ביולוגיה ומחשבת ישראל, ועד אז עבדה באופן זמני בבנק לאומי וכן התרכזה בפרויקטים שונים - כל מיני סידורים בבית, בילויים עם חברים, וזמן איכות שהקדישה למשפחתה.

בבוקר יום שלישי, ח' בתמוז תשס"ב (18.06.2002), יצאה שירי מביתה שבשכונת גילה בירושלים בדרכה לעבודה בבנק. היא החמיצה את אוטובוס מספר 32א העובר ליד ביתה ולכן הצטרפה לאמה, אסתר, שיצאה באותה השעה מהבית במכונית, על מנת שתוריד אותה בתחנה שביציאה מגילה. שירי ירדה בתחנה, והאם המשיכה בדרכה להביא את האח הצעיר לבית הספר.

תחנה אחת לאחר התחנה בה עלתה שירי על האוטובוס, ליד צומת פת בירושלים, עלה מחבל-מתאבד לאוטובוס, ועם תחילת הנסיעה פוצץ מטען נפץ רב עוצמה שנשא בתיקו. האוטובוס נקרע מעוצמת הפיצוץ על האנשים הרבים שהיו בתוכו. עשרות נפצעו, 19 בני אדם נרצחו בפיגוע.

שירי נפצעה קשה בפיגוע, ופונתה באמבולנס לבית חולים. החובשים שטיפלו בה באמבולנס סיפרו שהייתה רגועה, ושמרה על קור רוח למרות פציעותיה החמורות ולמרות החוויה הקשה שעברה זה עתה. היא הייתה מודעת היטב למתחולל סביבה ושיתפה פעולה במאבק להשאיר אותה בהכרה, מסרה את הפרטים שלה במדויק, אמרה איפה כואב לה, והושיטה את ידה כשהחובש אמר לה שהוא עומד להכאיב לה קצת בזמן שיכניס לה עירוי.

מיד עם הגיעה לבית החולים הובהלה שירי לחדר הניתוח, שם ניסו הרופאים לעצור את הדימומים הקשים מהם סבלה כתוצאה מפגיעת ההדף. אולם מאמציהם לא צלחו, ושירי נפטרה על שולחן הניתוחים.

שירי הייתה בת 22 בהירצחה. הותירה הורים, שני אחים ושתי אחיות. הובאה למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים, שם נקברה בסמוך לקברו של סבה.

המשפחה מבכה: "הבלתי נתפש קרה. שירי – אותה ילדה קורנת, יפה, טובה, שמחה וחיה – מתה. נרצחה. דווקא היא? למה? התום, הטוב והיופי של חייה, מול האלימות, האכזריות והרשע של מותה - מחרידים הם".

משפחתה של שירי הקימה אתר באינטרנט לזכרה. כתובתו: www.shiri.us. באתר קורות חייה של שירי באומר ובתמונות, שירים ומכתבים שכתבה, ופרטים על הקרן הכספית להנצחת זכרה שיזמה המשפחה.

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי