קורות חיים
ניר, בן אורה ואליהו, נולד בנהריה בא' באלול תשל"ח (03.09.1978). אח לאסף הבכור ולעינת. למד בבית הספר היסודי "רמז", ובתקופה זו השתתף בנבחרת התעמלות מכשירים של "הפועל" נהריה. המשיך ללמוד בחטיבת ביניים וחטיבה עליונה בבית הספר המקיף "עמל" בנהריה.
לאחר סיום לימודיו התגייס ניר לצה"ל, לחיל הים. באותה תקופה סיים אביו שירות בקבע בחיל זה, ועבר להיות מנהל בית הספר לקציני ים בעכו. ניר שירת ביחידת משנה של שייטת 13.
בתום השירות הצבאי ירד ניר לאילת עם כמה חברים קרובים, והחל לעבוד בעבודה מועדפת לחיילים משוחררים – היה מלצר במלון "רויאל ביץ". בתקופת עבודתו באילת רכש ניר חברים רבים וקרובים, שליוו אותו עד יום הירצחו.
בתום תקופת העבודה באילת יצא ניר עם חברים לטיול בארצות הברית ובמקסיקו. לאחר ארבעה חודשים חזר עמוס בחוויות, היישר ללימודים באוניברסיטת חיפה, לימודים לתואר ראשון בסטטיסטיקה ובמדע המדינה. בשנת 2004 היה אמור להשלים חובות אחרונים לתואר.
ניר היה סטודנט אהוד ומוכר בקמפוס, התחבב מאוד על המרצים והיה חבר אמיתי שתמיד מוכן לעזור לסטודנטים אחרים. החברות הייתה מתכונותיו הבולטות, חברות לשמחה וגם לעצב, חברות מכל הלב והנשמה. הייתה בניר רגישות והבנה לאנשים, שהיא די נדירה בגיל צעיר זה. אם אחד מחבריו היה עצוב או מצוברח, מיד היה מתקשר לניר, וניר, בכמה משפטים וצחוקים היה משנה את מצב הרוח לטובה.
שמחת החיים הייתה טבועה בניר ובנשמתו, ומעטים היו המצבים בחיים שהיה באמת עצוב. הוא היה הכוכב, המגנט, שסביבו התרכזו הרבה אנשים ואהבו אותו. "הסתכלתי בהלוויה על כל האנשים שעמדו והתקשו להיפרד ממך", כתב חברו, "בעצם הבנתי עד כמה הצלחת לגעת בכל כך הרבה אנשים שהיכרת, מבוגרים וצעירים כאחד. אפילו בזמן קצר הספקת לגרום לכולם להתאהב בך, וליהנות במחיצתך".
בשבת בצהריים, ח' בתשרי תשס"ד (04.10.2003), פוצצה מחבלת-מתאבדת את חומר הנפץ שנשאה על גופה במרכז מסעדת "מקסים" בחיפה. עשרות בני אדם נפגעו. 21 אנשים נרצחו בפיגוע, בהם ניר שסעד במקום.
בן 25 במותו. ניר הותיר הורים, אח ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בנהריה.
"קשה לסכם 25 שנות חיים בדף נייר אחד", כותבת אימו של ניר, "קשה לנו מאוד לכתוב על ניר בלשון עבר. הריסוק והכאב גדולים מנשוא. הידיעה כי לא נצחק יחד מחוש ההומור המפותח שלו, כי לא נזכה לראות את זיו פניו וליהנות מטוב ליבו, פוצעת בנו כחרב חדה ומותירה בנו, במשפחת רגב, פצע מדמם לעולמים.
תגיד לי איך לעצור את הדמעות, תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות..."