לין קוקי ליבנה ז''ל

קורות חיים

לין, בת ויליאם ופרל ניקולסון, נולדה במנצ'סטר שבאנגליה בכ"ט בתשרי תשי"ג (18.10.1952). אביה, ששימש נהג משאיות תחמושת במלחמת העולם השנייה, עבד למחיית המשפחה בתור נהג אוטובוס ומפעיל ציוד מכני כבד. אימה של לין הייתה ספרית שעבדה בבית. לין, אחותו של אלכס, נמצאה שעות רבות בחברת אימה והגברות שבאו להסתפר בביתה. את אביה הייתה רואה אחת לכמה ימים, כשהיה חוזר מנסיעות ארוכות.

לין סיימה בית ספר יסודי ותיכון במנצ'סטר. מגיל צעיר היא נמשכה אחר הטבע והנוף, ובתום לימודי התיכון עבדה כמלצרית במשך כמה חודשים, חסכה סכום כסף וטיילה באירופה עם חברתה הטובה, ג'ין.

לאחר טיולה באירופה עבדה לין כמה שנים במנצ'סטר בתור מזכירה, ואז עקרה לוונקובר שבקנדה. גם שם עבדה בתור מזכירה. בקנדה הכירה לין בחור מקומי והתחתנה אתו. כעבור פחות משנה, השניים התגרשו.

בשנת 1978, בעת ששהתה לין אצל חברתה פאולין בוונקובר, הגיע לביקור ידיד של פאולין – צעיר ישראלי בשם טוביה ליבנה, שערך בקנדה טיול בטרמפים, טוביה ולין היו לזוג ולא נפרדו מאז. תחילה חיו ועבדו בוונקובר והיו מטיילים חליפות בעולם: הם נסעו לדרום אמריקה ולמרכזה, לאוסטרליה ועוד. כעבור כשנתיים ומחצה החליטו לעבור לישראל. הם עזבו את כל שבנו יחד בוונקובר – דירה, עבודה וחברים – ובאו לישראל. לין הצטרפה לטוביה ללא היסוס.

בחודש אוגוסט 1980 הגיעו לין וטוביה לקיבוץ חניתה בתור מתנדבים-אולפניסטים. לין למדה עברית, ומאחר שלא הייתה יהודיה נסעה לקיבוץ שלוחות למשך חצי שנה, שם למדה באולפן גיור. את כל השינויים האלה בחייה עשתה לין בטבעיות רבה. היא התאקלמה בקיבוץ חניתה במהרה, אהבה את הטבע והשלווה של המקום, את הלבוש הפשוט ואת יחסי החברות היפים שפיתחה עם יתר תלמידי האולפן ועם חבריה לקיבוץ.

בתום תהליך הגיור, בשנת 1982, לין וטוביה התחתנו ליד בית אימו של טוביה, בקבוצת כנרת. הייתה זו חתונה צנועה ומרגשת, על כרי הדשא ובאוויר הצח, כשענפי התמרים סוככים ממעל. הם היו מאושרים.

בשנים הבאות נולדו לזוג האוהב ארבעה ילדים: טליה נולדה ב- 1982, מרב ב- 1984, עטרה ב- 1986 ויונתן נולד ב- 1989.

לין הייתה אם למופת ורעיה מסורה. היא הייתה מוכנה לעשות הכול למען משפחתה, העניקה יומם וליל בלב רחב חום ואהבה. לכל אחד מילדיה הקדישה את מלוא תשומת הלב, תמיד ידעה איך לפנק כל אחד ואחד מהם באופן שהכי אהב, בין היתר במאכלים האהובים עליהם שבישלה בהנאה. לין, שאהבה לתפור והצטיינה במלאכה זו, הייתה מכינה בגדים נהדרים ותחפושות לעצמה ולבני ביתה. בעניין זה, כמו בעניינים אחרים, שמה הלך לפניה.

בחניתה מילאה לין כמה תפקידים ציבוריים חשובים. היא עבדה בתור מרכזת ועדת הקליטה, ומתוקף תפקידה הייתה פוגשת מועמדים לחברות בקיבוץ ומלווה אותם במהלך קליטתם. היא הייתה אישה חמה וטובת לב, ורבים האנשים שזוכרים אותה לטובה. לין שימשה גם בוועדת הביקורת של הקיבוץ. לתפקיד זה נבחרה מתוך היותה מעורה בחיי הקהילה – נוחה ונעימה עם כל אדם, ידועה בשל שכלה הישר.

לין עבדה במשך 15 שנה במכבסה של חניתה עם חברתה הטובה אינגריד. העבודה הייתה קשה, אך החברות ביניהן חיפתה על כך. הן הבטיחו זו לזו כי אם חלילה יקרה משהו לאחת מהן, השנייה תטפל בילדיה. שלושה חודשים לפני מותה של לין ניספו אינגריד ובעלה בתאונת דרכים. לין מיררה בבכי על קבריהם ונדרה כי תטפל בילדי חברתה עד יומה האחרון – ואכן כך היה, אך לזמן קצר עד מאוד.

בצהרי יום שלישי כ"ח באדר תשס"ב (12.03.2002) הקפיצה לין את בתה, עטרה, לבית של החבר שלה, בן קיבוץ מצובה, השכן לחניתה. לין התכוונה לשוב תכף ומייד, ולראייה – השאירה את מכונות הכביסה בעבודתה כשהן פועלות. השעה הייתה 12:30, כאשר שני מחבלים פתחו ממארב בירי על המכוניות הנוסעות בדרך (כביש שלומי-כברי, כ– 200 מטר לפני מצובה). המחבלים, שחדרו מלבנון, היו מחופשים לחיילי צה"ל והיו חמושים ברובים וברימוני יד. כתוצאה מהירי נפצעו עשרה אזרחים ושישה נרצחו, בהם לין ובתה.

כוחות הביטחון, שהגיעו זמן קצר לאחר מכן, חיסלו את שני המחבלים.

לין הייתה בת 49 במותה. הותירה אח, בעל ושלושה ילדים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ חניתה, לצד בתה.