טל צבי טליק קורצווייל ז''ל

קורות חיים

טל, בן יפה ביילה ודוד, נולד בירושלים ביום כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשמ"ד (29.09.1983). אח ליעל הבכורה ולרבקה, שנולדה אחריו. בגיל שלוש עבר עם משפחתו לקריית הרצוג בבני ברק. למד בבית הספר היסודי "עוזיאל" והמשיך לחטיבת ביניים בישיבה התיכונית "קריית הרצוג". בכיתה ט' עבר ללמוד בירושלים, בישיבת "נתיב מאיר", וכעבור שנה חזר לישיבת "קריית הרצוג" בבני ברק, שם סיים את לימודי התיכון במגמה הביולוגית.

טל היה כל חייו נונ-קונפורמיסט, מקורי הן בחשיבתו והן בהתנהגותו ובהשקפותיו. חשיבתו הייתה עצמאית, והוא לא היה נתון להשפעות חברתיות או סביבתיות. הקו המנחה היחידי להתנהגותו היה מה שהוא חשב שצריך וראוי להיות. הלימודים הפורמליים, לפיכך, ברובם לא עניינו אותו והוא לא הצטיין בהם, אך כאוטודידקט היה הוא בעל ידע עצום. טל שלט בשפה האנגלית, היה בעל כשרון רטורי בולט והיטיב להתבטא בעל פה ובכתב. כתיבתו הייתה עשירה והכילה עולם דימויים נרחב והומור ייחודי. הוא הצטיין בביולוגיה, היסטוריה וספרות - ובאורח נס אף הוציא תעודת בגרות טובה. הוא תכנן, בתום שירותו בצבא, לממש חלום ילדות, ללמוד רפואה ולהיות מנתח לב.

בנוסף ללימודיו היה טל חניך בתנועת בני-עקיבא, ובהמשך מדריך בשבט "הרא"ה". חברותי מאוד היה, וקשר קשרים חברתיים רבים, אך עיקר אהבתו החברתית הייתה נתונה לגרעין חברים קרוב במיוחד, שאיתם חלק כל זמן פנוי. בהיותו ציניקן חסר תקנה, ובעל חוש הומור חריף ודק, הוא לעתים פגע באחרים, אך תמיד מיהר להתנצל. חבריו הקרובים ידעו כי תהיה הערתו עוקצנית ככל שתהיה, כוונתו היא רק להנאה שבשנינות העקיצה ולא לפגוע באדם, על כן זכה לסלחנות מפליגה ולהתייחסות הומוריסטית.

טל ניחן ביושר נדיר (באופן עקרוני הוא לא העתיק בבחינות) ובטוב לב, ולא יכול היה להשלים עם עוול שנודע לו עליו או שנגלה לו. מכספי בר המצווה שלו הוא החליט, ביוזמתו, לתרום סכום משמעותי כצדקה לעניים. משבגר, היה חבר קבע בארגון תורמי דם.

טל היה הומניסט ומתון בהשקפותיו, ציוני גאה שלא היסס לצאת חוצץ נגד קריאות של "מוות לערבים". עמד בתוקף על זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה, אך תוך ראייה אנושית ומוסרית של אנשי הצד השני שאינם נוטלים חלק באלימות, ואף תוך הבעת חמלה על מצוקתם. בינו לבין עצמו עסק רבות בסוגיות של אתיקה ומוסר, הבאות לידי ביטוי בקונפליקט שבין ישראל לפלסטינים.

טל התעניין בתחומים רבים ומגוונים. מילדותו נמשך לטבע ולבעלי חיים, ובחופשות הקיץ היה מתנדב לעבוד בפינת החי של עיריית בני ברק. הוא הירבה לטייל ברחבי הארץ, ובמיוחד בגולן שאת נופיו אהב במיוחד. בהיותו נער טייל עם אימו בספארי בקניה, ותכנן להמשיך לטייל בחו"ל.

טל מאוד אהב לקרוא, היה "תולעת ספרים" והסופרים האהובים עליו היו רומן גארי, קורט וונגוט, אלבר קאמי וגבריאל גרסיה מארקס. הוא קרא והתעניין בתחומים רבים – פרוזה, עיון, הגות ופילוסופיה, מדע, מדע בדיוני, מיתולוגיה יוונית ואנציקלופדיות. בהיותו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" טל אגר ידע רב מהספרים, והצטיין במשחקי טריוויה.

טל לא עסק הרבה בספורט. הוא נהג לשחק כדורסל, אולם בעיקר היה "שחקן פסיבי", אם כצופה ואם כשחקן במשחקי מחשב.

לטל היה חוש אסתטי נדיר לבני גילו. הוא היה מתלהב ומתפעם מציורים (בעיקר ציור אבסטרקטי וסוריאליסטי), מצילומים ומחפצי אמנות. תקופת שנות השישים נראתה לו מעניינת במיוחד, והוא מאוד התעניין בכל סמל תרבותי של שנים אלו.

אהבתו הגדולה ביותר של טל הייתה המוזיקה, לה הקדיש תשומת לב מיוחדת וזמן רב. היה לו טעם מוזיקלי ייחודי, שהתבטא, בין היתר, דווקא באהבת תקליטי להקת החיפושיות הפחות פופולריים, הרוק הפרוגרסיבי כגון לד זפלין ופינק פלויד, ג'אז חופשי כגון ארצ'י שפ (טל נהג להגיע כל שנה לפסטיבל הג'אז באילת), ואף מוזיקה קלאסית מודרנית כגון דביסי וסטרווינסקי. אהבה מיוחדת הוא רחש לכלי המיתר, גיטרות חשמליות, בס חשמלי וקונטרה-בס. מאידך, טל טען, שלו היה צריך לבחור לנגן על כלי יחיד היה בוחר בפסנתר – בשל המינעד הגדול הקיים בו, ומיגוון האפשרויות שניתן להפיק ממנו.

בטל היה מיזוג של אנינות טעם ופשטות. הוא ידע להעריך וליהנות ממאכלי גורמה, אך ידע גם להסתפק במועט ולהפיק הנאה שלמה מהכנת קפה בטיול, למשל. במשפחה טענו תמיד, כי טל הוא האדם שיכול להוציא את מקסימום ההנאה מעשרה שקלים.

טל היה איש עקרונות ואידיאליסט, שהתייחס בסלידה לתופעת ההשתמטות משירות צבאי. בתום לימודיו בתיכון הוא למד במכינה התורנית הקדם-צבאית "עצם" השוכנת בעצמונה, בגוש קטיף, כהכנה לקראת הגיוס לצבא. בלימודיו במכינה בא לידי ביטוי אופיו החקרני והעיוני, והוא התעמק בלימודי אמונה תוך שאלות וחקירות בלתי מתפשרות, ותוך התמדה בלימוד. בעיקר מצא עניין רב בספרי הרב סולובייצ'יק ("קול דודי דופק" ו"איש האמונה"), למד גמרא, נמשך ל"עבודת המידות" ולמד מספר פעמים את הספר "מסילת ישרים". ספריו אלו נותרו עם הערות רבות בכתב ידו, שנהג לכתוב בשולי הדפים.

בעת לימודיו עבר טל מבדקים לקורס טייס, והתכוון לצאת לגיבוש, לחזור למכינה לשנה נוספת ולהצטרף לקורס הטייס בינואר 2003.

ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדר מחבל לבית המדרש של המכינה הקדם-צבאית בעצמונה והחל יורה לכל עבר. במסע הירי שלו נרצחו חמישה מתלמידי המקום, בהם טל, ותלמידים נוספים נפצעו.

טל היה בן שמונה-עשרה שנים וחצי במותו. הותיר הורים ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין סגולה, בפתח תקווה. על מצבתו נחקק: "טוב לב לכל אדם חי, זך טהור וישר בחייו ובמותו".

לאחר פטירתו של טל נתגלו להוריו דפים שהיה נוהג לכתוב ולהטמין בתעודת הזיהוי שלו, ובהם עקרונות חיים שהציב לעצמו, וכן החלטות מעשיות הקשורות בעבודת המידות שלו – מטלות שלקח על עצמו, ותאריכי יעד לביצוען. "רק פטירתו הפתאומית חשפה בפנינו את מלוא היקף עולמו הפנימי, שהיה כולו אצילות ורוממות", כותב אביו של טל, "בטל היה שילוב יוצא דופן של קודש וחול, התעמקות תורנית לצד תרבות כללית. לא היו אלו סתירות באופיו, כי אם שילוב נדיר והרמוני, כמאמר חז"ל 'יפיפותו של יפת באהלי שם'".

המשפחה הקימה אתר באינטרנט, בכתובת www.talik.co.il, ובו קורות חייו של טל באומר ובתמונות, פירוט פעולות לזכרו, כגון הקמת ספריות בבתי מדרש או ארגון תורמי דם, ועוד. "אתר זה על תכניו משקף את אהבותיו של טל - החברים, החקרנות בהגות ופילוסופיה, אהבת הלימוד, המוזיקה ומדיית האינטרנט", כותבים בני המשפחה, "הקו המנחה בכל פעולות ההנצחה של טל הינו הנסיון להתחקות אחר רצונותיו, אהבותיו ותחומי הענין שלו. תקוותנו שנצליח בכך."

לזכר חמשת החללים ערכו במכינה בעצמונה את הספר "חמושי עוז", ובו סיפורי חייהם ומותם.