קורות חיים
דבורה, בת דינה ודב לאופגרבן, נולדה בפריז בירת צרפת בי"ז בתשרי תשי"ז (22.09.1956). בת במשפחה ברוכת ילדים, ולה אח וארבע אחיות. למדה בבית ספר יסודי בפריז.
דבורה עלתה עם משפחתה לישראל בקיץ 1968 והיא בת 12. משפחת העולים החדשה התיישבה בשכונת בית וגן בירושלים, שכונה שהייתה אז בתהליכי בנייה. דבורה למדה בבית הספר היסודי "נווה עציון" באזור מגוריה. את לימודי התיכון עשתה בבית הספר התיכון לבנות "חורב", והמשיכה לאולפנת "אמנה" בכפר סבא. במהלך נעוריה הייתה חניכה פעילה של תנועת הנוער "בני עקיבא", בסניף בית וגן.
כשהגיעה לגיל גיוס היא התנדבה לשירות לאומי בבאר שבע, שם עבדה עם ילדים שנפלטו מהמסגרות הרגילות של מערכת החינוך.
בשנת 1978 נישאה דבורה ליונה פרידמן. בשנים הבאות הקימו השניים משפחה לתפארת, ונולדו ילדיהם שלמה, עמיחי, נסיה ואלירז. המשפחה התגוררה כעשר שנים בקריית ארבע, וכחמש-עשרה שנים באפרת, מיישובי גוש עציון.
דבורה הייתה שיננית, בוגרת הפקולטה לרפואת שיניים ב"הדסה עין כרם" בירושלים. לאורך השנים היא עבדה במרפאות שונות – בירושלים, בקריית ארבע ובאפרת.
העיסוק החביב על דבורה ביותר היה קריאה בספרים. מדי יום הייתה פורשת למספר שעות קריאה מהנות. בקרב משפחתה הייתה ידועה כאישה חזקה, אשר ידעה לעמוד על שלה, ועל כן רחשו לה הכול כבוד והערכה. את ילדיה התמידה לחנך "נער על פי דרכו", ואלה – לראייה – צמחו למופת והיו לאנשים מצליחים ומאושרים, כל אחד בדרכו המיוחדת.
בבוקר יום שלישי כ"א באדר תשס"ב (05.03.2002) היו דבורה ובעלה בדרכם השגרתית לעבודתם בירושלים. בכביש מס' 60, במעקף בית לחם באזור אל-חדר, נורו עליהם צרורות ירי ממארב. המחבלים היורים הצליחו לפגוע ברכב במספר רב של קליעים. דבורה נפצעה ברגלה והספיקה לדווח בקשר למוקד ביטחון. רגע אחרי כן פגע בראשה כדור קטלני והיא מתה במקום. יונה, בעלה, נפצע מקליע וממספר רסיסים ברגלו.
דבורה הייתה בת 45 בהירצחה. הותירה בעל וארבעה ילדים, הורים, אח וארבע אחיות. הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר עציון, גוש עציון.