יוסי אלעזרה ז''ל

קורות חיים

יוסי, בן יעל ומרדכי (מוטי), נולד בשכונת קטמון ט' בירושלים בכ"ה באדר תשמ"ג (09.03.1983). בן בכור להוריו, אחיהם הבכור של שירלי ועומר. הוא גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר "גבעת גונן" ובתיכון-מכללה "אורט" שבגבעת רם, במסלול העתודה הטכנולוגית.

בזמנו הפנוי היה יוסי מתנדב במשמר האזרחי, בתחנת מוריה, וכן עבד, בנוסף ללימודים, בחנות "מגה ספורט תלפיות". הוא נודע כבחור אחראי ומסור והיה אהוב ומוערך על מעסיקיו, שקידמו אותו לתפקיד הקופאי.

יוסי היה אדם מלא חיים ובעל חוש הומור בריא, אם כי ביישן משהו וצנוע בהליכותיו. כמעט כל דבר העלה צחוק על שפתיו. כתלמיד היה שואף למצוינות, שציונים נמוכים לא סיפקוהו ושבמקרים כאלה היה מבקש תמיד להיבחן שוב. מקצועות המחשב ומוזיקה משכוהו במיוחד.

בפרט אהב יוסי מוזיקה מזרחית, והיה נוהג לרשום את מילות השירים שאהב. אף הכין חוברת גדולה ויפה, מלאה בשירים שידע בעל פה.

יוסי אהב את הבריות, והירבה לתמוך ולעזור לחבריו ולבני משפחתו. הוא היה יפה תואר, מחוזר תמיד –אדם מלא תוכניות לעתיד, כמי שמבקש לטרוף את החיים ולמצותם עד תום.

בחודש יולי 2001 התגייס לצה"ל. במסלול העתודה הטכנולוגית בו צעד – הספיק יוסי לעשות טירונות כללית בת חודש ימים, ואחר שב ללימודי מחשבים בכיתה י"ג ב"אורט", שם הספיק ללמוד שלושה חודשים נוספים בלבד.

במוצאי שבת י"ז בכסלו תשס"ב (01.12.2001) היו יוסי וחבריו בין המבלים במדרחוב העירוני בירושלים, ברחוב בן-יהודה. סביב השעה 23:30 התפוצץ במקום מטען חבלה אשר נשא על עצמו מחבל-מתאבד פלסטינאי. היה זה פיצוץ ראשון בסדרה מאורגנת של שלושה מטענים בערב אחד – שניים בצורת חגורות נפץ שנשאו המחבלים ואחד בצורת מכונית ממולכדת. בסוף ליל דמים זה נמצאו כ– 200 נפגעים ו- 11 נרצחו, כולם צעירים ובני נוער, ובהם היה גם יוסי.

הוריו של יוסי, ששמעו על הפיגוע, יצאו לחפשו בעיר והיו עוברים בין פצוע לפצוע, ואחר – בין בתי החולים השונים. לבסוף, משלא נמצא, קיבלו ההורים את הבשורה המרה כי בנם מת. לא ניתן היה לזהותו, אלא רק לפי טביעות האצבעות.

יוסי היה בן 19 במותו. הותיר הורים, אח ואחות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

במהלך ההלווייה ביקשו ההורים לפתוח את השקית שבה היו בגדיו של יוסי, הם זיהו שאלו אכן בגדיו וקברו את השקית לידו. באותה השבת קראו בבית הכנסת את פרשת "וישב", שבה מסופר על זיהוי כתונת יוסף בידי אביו, ממש כשם שזיהו ההורים את יוסי בנם. לכן חרטו ההורים על מצבתו של יוסי את הפסוק מבראשית ל"ז: "ויכירה ויאמר כתונת בני, חיה רעה אכלתהו. טרוף טורף יוסף".

משפחתו של יוסי הפיקה ספר לזכרו. מן הדברים שכתב חברו, מוטי מנחם, שהיה עם יוסי בשעת הפיגוע: "צריכים ספרים ואנציקלופדיות כדי לספר על הילד עם החיוך הכובש, הילד השקט, הביישן, החכם וטוב הלב, הילד הצנוע מכולם שדווקא לו היה על מה להתגאות… יוסי, החושך תמיד מזכיר לי אותך כי בחושך נעלמת. דמותך תמיד עולה לי בראש: שיער שחור קצר, שיניים לבנות ישרות וברק של טוב לב מהעיניים... נפלת על קידוש השם בגבורה, כיהודי שרצה לחיות בחופשיות בארץ ישראל, בעירו ירושלים – וכך יהיה לעד!"