שושנה רחל שושי בן ישי ז''ל

קורות חיים

שושנה רחל (שושי), בת מרים ויצחק, נולדה בלונג איילנד שבארצות הברית בח' באב תשמ"ה (26.07.1985). בת בכורה במשפחתה, ולה חמישה אחים ואחיות. היא עלתה לארץ עם משפחתה בהיותה בת חמש שנים. תחילה התגוררו בכפר אדומים, ומאוחר יותר עקרו לביתר עלית.

שושי למדה בבית הספר התורני לבנות "בית שולמית" בשכונת נווה יעקב בירושלים. מורתה תיארה אותה בתור מודל לחיקוי ולהערצה בקרב חברותיה לכיתה. חברותיה סיפרו שהייתה נערה שמחה ולבבית תמיד, ששה לעזור לזולתה, תלמידה מסורה ושקדנית האהובה על הכול, מורות ותלמידות כאחד.

ביום ראשון י"ח בחשוון תשס"ב (04.11.2001), סמוך לשעה 16:00, פתח מחבל פלסטינאי באש על אוטובוס אגד בקו 25 (מנווה יעקב למרכז ירושלים), בהגיעו לתחנה שבצומת הגבעה הצרפתית. המחבל רוקן מחסנית שלמה בטרם חוסל ע"י חייל משמר הגבול ושוטר. למעלה מ-40 איש נפצעו בפיגוע. שושי, שהייתה באוטובוס בדרכה מבית ספרה לביתה, ונוסע נוסף נפצעו אנושות כתוצאה מהירי ונפטרו זמן קצר אחרי כן מפצעיהם.

שושי הייתה בת 16 שנים בהירצחה. הותירה הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.

בחוברת שהוצאה לזכר שושי סיפרו עליה חברותיה ללימודים באמצעות הדלקת 16 נרות, כנגד כל שנה מחייה נר שיסמל תכונה מיוחדת, מתוך הרבה שהיו בנשמתה. כך כתבו חברותיה של שושי:

"נר של טוב לב – לשושי תמיד היה אכפת מכל בן אדם, לכלל ולפרט. לא משנה מעמדו או דרגתו בסולם, שושי הייתה נותנת מטוב לבה לכולם. וטוב לב זה לעולם לא ייגמר, כי הזיכרון שלו תמיד יישאר.

נר של אהבת ישראל – כל בוקר הייתה נכנסת לכיתה עם חיוך גדול המשרה עידוד, מקדימה שלום ומסבירה פנים. על כל אחד ואחת היה לך אכפת, והייתה בך רגישות עצומה כלפי הזולת. את כל הרבדים בעם כבשת באהבתך, אהבה אמיתית לכל אחד מישראל הייתה מושרשת בלבך. נדליק נר לאהבת ישראל של שושי.

נר של מעשיות – שושי עשתה את כל מה שיכלה למען הכיתה, אבל בלי להתלונן ובלי שישימו לב. פשוט הייתה תמיד במקום שבו צריכים אותה ועשתה בדיוק את מה שצריך לעשות, בלי לחכות לתשבחות. הכיתה בלי שושי לא תהיה בכלל אותו הדבר.

נר של אמונה – אנשים אוהבים לדבר על אמונה בה' בזמנים קשים, בשואה במלחמות, אבל גם במציאות היומיומית שלנו לא קל להאמין. שושי הייתה מאוד חזקה באמונה שלה בה' ובקיום המצוות. היא מאוד האמינה בקשר בין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל ופעלה המון למען כל אחד ואחד מהם.

נר של שמחה – שושי תמיד הקדימה בשלום כל אחד ואחת, והשמחה שלה הייתה מדבקת, גם אם בדיוק הייתי מעוצבנת וכועסת. מספרים על הרבה רבנים שידעו לעודד ולנחם אנשים עצובים, אבל אצל שושי זו הייתה ההתנהגות הטבעית, היומיומית, והשמחה שלה הפכה להיות אחד המאפיינים הבולטים באישיותה של שושי.

נר של יופי – שושנה פרחה מול עינינו, לבלבה והפיצה ריח, תרמה לכול מול פנינו, קידמה בחיוך כל אורח. שושנה תמימה ויפה, פניני בעליה ליטפה, לא פעם קיבלה נזיפה, גם כשמחטא הייתה חפה. ראינו אותה מחייכת, תורמת עצמה לכול, דמותה המחנכת, נטבעה בנפש הכול. אך הגורל נחתם, הצחוק שנשמע נדם, בעלת לב הקטיפה, ביד אכזרית נקטפה.

נר של אהבת ארץ ישראל – הסתובבת בארצך כיהודיה גאה, אהבת את ארצך כפי שרק את יכולת לאהבה. התעקשת להיות נוכחת בכל הפגנה, על מנת לשמור על קדושת הארץ ואדמתה. לא ויתרת, לא הפקרת, ואת אמונתך לא הסתרת. גייסת את כל מאמצייך למען שמירת ארצך הקדושה, ועשית הכול על מנת לשמרה בשלמותה.

נר של נתינה – שושי תמיד רצתה לתת. אם הייתה בת מעיזה ומנסה להחזיר לה טובה, הייתה שושי עונה ברצינות 'לא, אין צורך', תמיד היה לה מספיק. לשושי לא היו שום גבולות בנוגע לנתינה... את הלב, הנפש, ובסופו של דבר את עצמה, היא נתנה, הקריבה למעננו.

נר של כנות – כמעט אף פעם לא ניתן להעיד, על בן אדם שעל אמת נוטה להקפיד. קשה באמת להתרחק משקרים, ומעשים לא תמיד את האמת מבטאים. אבל אצל שושי היה זה אחרת, את רגשותיה האמיתיים הייתה תמיד אומרת. כששושי אמרה 'שלום' היה זה שלום אמיתי מעמקי לבה, כן, באמת, שושי הייתה כנה.

נר של ענווה – מה שהיה מדהים אצל שושי הייתה הענווה, ההתבטלות העצמית שלה. שושי לא אהבה לקבל מחמאות, הן הביכו אותה וגרמו לה להסמיק... הענווה העצומה של שושי התבטאה בכל הליכותיה, והלוואי שבכל אחת מאיתנו היה אפילו שמץ מאותה הענווה.

נר של מסירות – כששושי לקחה על עצמה משימה, אותה לא עזבה עד שנגמרה. כך היא למדה, כמעט בהיסטריה, לבחינות הבגרות בלשון והיסטוריה. לפעמים היא הצליחה ולעתים נכשלה, אך תמיד תמיד עמדה על שלה. כך אותנו את המסר לימדה, לעמוד במשימותינו בשקידה ובהתמדה, לא להתייאש ואף פעם לא להיכנע.

נר של רגישות לכאב הזולת – שושי לא יכלה לראות אנשים בוכים. אם היו בסביבה שלה בנות עצובות היא הייתה מגיעה אליהן, מניחה את היד על הכתף ומנסה להרגיע במילים פשוטות של 'די אל תבכי, אני אוהבת אותך'. הדמעות היו נפסקות מהר מאוד. אבל שושי, בלעדייך מי יפסיק את הדמעות שלנו עכשיו?

נר של ערכים, אידיאליסטית – בפעולה חברתית שהייתה לנו בכיתה י' היינו צריכות לתת לכל אחת שם שמתאים לה. היה מדהים לראות שכמעט כולן כינו את שושי בתור האידיאליסטית. לשושי היו עקרונות ברורים, בקשר לפוליטיקה, בקשר לחיים, בקשר לעם ישראל ובקשר לארץ ישראל. היא האמינה באידיאלים שלה וחיה על פיהם, בלי לכפות אותם על אחרים. אפשר היה למצוא אותה בכל הפגנה כשהיא מנפנפת, ומכוסה כולה בסטיקרים. אם כל עם ישראל היה בטוח בעקרונות שלו כמו ששושי הייתה היינו נמצאים במקום יותר טוב ממה שאנו עכשיו.

נר של אהבת חיים – תכונה המאפיינת את כל בני האנוש היא היכולת למצוא על מה להתלונן... תלונות אפילו על הדבר הכי טוב שיש. שלא כמותם, שושי ידעה למצוא בכל דבר את הטוב, גם במקרים ובזמנים הקשים ביותר. שושי אהבה את החיים וידעה להעריך אותם. ידעה תמיד למצוא את נקודת האור בכל דבר, לאהוב את החיים ממש.

נר של אופטימיות – שושי הייתה אחת המנחמות הראשיות בבית ספרנו. היא הייתה מחפשת בנות שקשה להן, או שפשוט לא עובר עליהן יום טוב. היא הייתה מדברת עם הבת, ולאחר חמש דקות כולן היו רואות את שתיהן קופצות ומשתעשעות ברחבי בית הספר... עכשיו נשארה לנו רק האופטימיות הטבועה בשושי, שתעזור לנו להמשיך לקוות.

נר של פנימיות – הילדה הזאת שעוד חיה בלב של כולנו, והלוואי שלעולם תחיה שם. מעולם לא הסתכלה על חיצוניות, היא הייתה חברה של כולם. של בנות מהכיתות הנמוכות, ושל אלה שלרבים מאיתנו נראות פחותות. והיא הייתה איתן לא מלמעלה אלא מגובה העיניים... היא הייתה בין יחידי הסגולה שידעו להסתכל לתוך הנשמה ולמצוא את הטוב שבכל אחד, להתחבר ולאהוב אותו כמו שהוא בלי שום שקר וזיוף, ולתת לו את ההרגשה הכי טובה. הנשמה הזאת שכל כך אהבה אותנו חסרה, קשה לנו ואין מנחם לה."