קורות חיים
אלי, בן מזל וציון, נולד בבני ברק בכ"ג בתשרי תש"ל (05.10.1969). הוא גדל והתחנך בבני ברק, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "עוזיאל" ובתיכון המקצועי "תעשייה תורה ומלאכה צ'מפיון", במגמת מכונאות רכב. אלי סיים את לימודיו בהצטיינות.
כהרגלו, לא בזבז אלי אף רגע, ובזמן שחיכה לשירותו הצבאי החל כבר לעבוד במקצוע שרכש, כמכונאי. במקום עבודתו, מוסך מורשה של חברת פולקסווגן בארץ "צ'מפיון מוטורס בע"מ", היה לעובד מצטיין. הוא הומלץ למבחני הסמכה מטעם משרד העבודה, עבר את הבחינות בהצלחה והיה למכונאי מוסמך.
בחודש אוקטובר 1988 אלי התגייס לצה"ל. הוא שירת כלוחם קרבי בזמן האינתיפאדה בשכם, בבקעת הירדן, בעזה ובחבל לכיש.
אחרי שחרורו, בשנת 1992 נשא אלי לאישה את אילנית. בני הזוג גרו בקריית אונו, ואלי פתח מוסך עצמאי למכונאות רכב כללית – עסק שטיפח באהבה עד יום פציעתו, והיה מקור גאווה למשפחה. בחודש אוקטובר 1993 נולדה בתו הבכורה סתיו, ובחודש אפריל 1997 נולד בנו דניאל. משפחתו הייתה לגאוותו, והוא היה בעל ואב מסור. בשנת 1997 עברו אלי ומשפחתו לגור בפתח תקווה.
בסוף שנת 1997, בזמן שהיה במוסכו, אלי הותקף ונשדד. במהלך השוד נורו יריות ואלי נפצע באורח קשה, ונותר נכה. אלי עזב את המוסך האהוב שהקים, ועבר תהליך שיקום ארוך במשך כשנתיים וחצי. בחודש מאי 2000 נולדה בתו משי, מאורע שעזר לו מאוד בתהליך השיקום. לקראת סוף תהליך השיקום הוא מצא עבודה כנהג הסעות.
בצהרי יום רביעי י"ג בתמוז תשס"א (04.07.2001), לאחר שסיים את הסעות הבוקר שלו ואת סידורי היום-יום של בני המשפחה, יצא אלי את ביתו לעבודתו כנהג, ונסע לעבר היישוב בת חפר שמצפון-מזרח לכפר יונה. סמוך לבת חפר הוא הותקף ביריות מחבלים. אלי נרצח במקום.
אלי היה בן 31 שנים ותשעה חודשים במותו. הותיר אישה ושלושה ילדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין "ירקון" בתל אביב.
משפחתו של אלי כתבה דברים לזכרו. מן הדברים עולה דיוקנו של איש משפחה חם, אשר העזרה לזולת הייתה לו לקודש, ואשר בני משפחתו וכך אף כל מכריו ראו בו תמיד דמות אבהית, מגוננת ואהובה.