תהילה מעוז ז''ל

קורות חיים

תהילה, בת חנה ויצחק, נולדה בירושלים בו' באלול תשמ"ב (25.08.1982). אחותם של אוריאל, שלמה, בצלאל, אליאור, נפתלי ומילי. למדה בבתי הספר בירושלים "נווה עציון" ותיכון "גב"ע".

מגיל 16 עבדה כקופאית במסעדת "סברו" בירושלים. היא עבדה במשמרות ארוכות וחסכה כסף, לתקופת השירות הלאומי שאליו התנדבה. תהילה אמורה הייתה לשרת כסייעת בבתי חולים, והיא עזבה את הבית חצי שנה לפני מותה ועברה הכשרה באולפנא בקיבוץ חפץ חיים, כשבזמנה הפנוי עבדה עם ילדים.

במקום עבודתה, במסעדת "סברו", תהילה נודעה בשל מסירותה הבלתי מתפשרת למקום ולעובדים. היא הייתה באה יום אחר יום למלא את תפקידיה השונים, "גם יום לפני בגרות וגם כשהייתה חולה עם חום", כדברי מנהליה. צוות העובדים ראה בה "החוט המקשר של החבורה", כדבריהם. כולם אהבוה, וראו בה מקור לאור ולשמחה.

מאז ומעולם, בכל מקום שהייתה, נודעה תהילה כנערה טובת לב, בוגרת לגילה, הששה בכל עת לעזור לזולת. היא גדלה להיות בחורה יפיפייה ומטופחת –לבושה תמיד באלגנטיות במיטב מלבושי האופנה. אהבה את החיים ואת מנעמי החיים, אהבה לרקוד סלסה ולבלות עם אחיה וחבריה. חיוך תמידי היה נסוך על פניה, גם כשהתמודדה מול אתגרים וקשיים בחייה האישיים.

תהילה הייתה נחרצת ונמרצת להגשים את שאיפותיה, אך אף פעם לא על חשבון מסירותה למשפחתה ולחבריה הרבים. היא אהבה את הבריות וחיבה מיוחדת הייתה לה לילדים. היא ציפתה בכיליון עיניים ליום בו תתחתן ותקים משפחה משלה.

ביום חמישי בצהריים, כ' באב תשס"א (09.08.2001), התפוצץ מחבל-מתאבד במסעדת "סברו" בפינת הרחובות קינג ג'ורג' – יפו בירושלים. בפיגוע היו עשרות פצועים ו- 15 נרצחו, בהם תהילה שעבדה במקום.

תהילה נרצחה שבועיים לפני יום הולדתה ה- 19. הותירה הורים, חמישה אחים ואחות. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול, הר המנוחות בירושלים.

אישיותה הלבבית והמיוחדת של תהילה משכה את תשומת לבה של התקשורת, ולאחר מותה קורותיה תועדו רבות.

מילכה (מילי), אחותה של תהילה, ערכה ספר לזכרה ובו פרקים מחייה, הספדים ותמונות. מן הדברים: "את היית אדם מלא שמחת חיים ושופעת חיוכים… בכל מקום בו היית רכשת לך חברים ותמיד ידעת ליהנות מהחיים… את היית אחות נפלאה שיודעת לפנק ולעזור כשצריך… המלאך המתוק שתמיד היה עם חיוך על הפנים וידע לפרגן לאחרים, לעודד ולעזור… אף פעם לא דיברת על מישהו מאחורי הגב, תמיד פרגנת והחמאת וזה היה באמת מכל הלב… גדולה במובן של גדלות הנפש – כל-כך ענקית! תמיד סייעת והתעניינת בשלום חברותיך וזו הסיבה שאהבנו אותך מאוד. תמיד – בעלת פנים מחייכות".