אורי שחר ז''ל

קורות חיים

אורי, בן מדלן ונג'י, נולד ברמת גן בי' בתשרי, יום הכיפורים תש"ל (22.09.1969). אחיהם של דני, אורלי ושי. תינוק יפיפה במשקל חמישה ק"ג, כונה מייד עם היוולדו "האבא של הילדים"… מיומו הראשון היה אורי טיפוס שלו ורגוע, חייכן תמידי, אוהב אדם וקשור בעבותות למשפחתו.

הוא למד בבית הספר היסודי "גאולים" (לימים יהיה זה המתנ"ס שאותו ינהל) – תלמיד שקדן וחרוץ, חובב כדורגל מושבע ותלמיד אומנות הלחימה, קרטה. את לימודי התיכון עשה ב"אורט רמת גן" במגמת המחשבים וסיימם בהצלחה.

אורי שירת בצבא בחיל האוויר, בבסיס חצרים, בתפקיד טכנאי מטוסים. הוא אהב את עבודתו זו והצטיין בה, כבכל תחום שידיו נגעו בו.

אורי נודע כאדם אכפתי ומסור, יסודי, אדיב, נדיב לכול ותמיד שמח בחלקו. הוא הצטיין בחיקויים - של פוליטיקאים, של שחקנים וגם של ציפורים, אריות ועוד - והוכר בין חבריו כבדרן של החבר'ה.

אורי נמשך אחר המיסטיקה ועולם הרוח. הוא נהג להגות ולמודט, התאמן ביוגה, הפך לצמחוני, שקד על תורות פילוסופיות שונות, למד נושאים ברפואה המזרחית, וכן היה מקפיד על שמירת חגי ישראל ומועדיו. אורי נמשך אחר היפה והאסתטי. הוא אהב לשמוע מוזיקה ולנגן בכלים שונים – אף המציא מספר כלים מעשה ידיו. כן אהב למשוך במכחול ובעט.

למחייתו עבד אורי כסגן מנהל מתנ"ס "גאולים ר"ג". הוא אהב את עבודתו בחברת הילדים וממש "נתן להם את נשמתו". הם נהגו לכנותו "המלאך שלנו", "אבא" (האבא של כולם…) ועוד כהנה וכהנה. כך, מקטן ועד גדול, הכול נמשכו אחריו וחיבבוהו בשל מעלותיו היקרות.

בקטע האחרון שכתב אורי ביומנו, כנראה ימים ספורים לפני מותו, כתב על עצמו, תחת הכותרת "איש" - ראשי התיבות אורי, יובל, שחר:

"כן, אמיתי, עומד על שלו, טוב לב, מקשיב, תומך, מפרגן, שקט, שליו, שמח בחלקו, אוהב אנשים, מתמיד, חרוץ, אוהב לעבוד, מסודר וממושמע, ישר משפיע על אנשים. אהבה עצמית, אהבת הזולת, רודף צדק, שלום, ענווה, אמונה באל. יוזם עצמאי, שקול, הגון, נחמד, מחייך, צוחק, לוקח בקלות, אמיץ".

בערב שישי י"א בסיוון תשס"א (01.06.2001) הגיע אורי כמנהגו מדי שבוע לחוף הסמוך לדולפינריום ששכן בדרום הטיילת בתל אביב. הוא נהג לקבל את השבת עם חברים – יהודים וערבים כאחד – בדרבוקה ובתופים. בערב האמור, סיפרו לאחר מכן חבריו, אורי היה שמח במיוחד, התמסר כולו לשירה ולנגינה, ופשוט "לא ידע את עצמו מרוב אושר". סביב השעה 23:30 נפרדה החבורה שעל החוף בשל רוח קרה. אחד החברים שאל: "נראה אותך בשבוע הבא?" ואורי השיב: "לא רוצה להבטיח אבל בסוף אנחנו בטח ניפגש".

כמה דקות מאוחר יותר התפוצץ מטען חבלה אשר נשא על עצמו מחבל-מתאבד פלסטינאי. המחבל נצמד לתור העומדים בכניסה לדיסקוטק "דולפי" הסמוך לחוף. בפיגוע זה נפצעו רבים ו– 21 בני אדם נרצחו, רובם צעירים שטרם מלאו להם 18 שנה. אורי נרצח במקום מפגיעת רסיסים, ומכדור שחדר לגופו מהגב ופגע בלבו.

שבועיים לפני מותו, סיפר אורי למשפחתו על חלום שחלם: "אני נמצא מול רחבה גדולה, ואני רואה הרבה כלבים קטנים מתים וכלב אחד עומד חזק". וביומנו האישי כתב: "לא מתכנן דבר, המקריות שולטת. אין עבר, אין עתיד, יש הווה".

אורי היה בן 32 במותו. הותיר הורים, אחות ושני אחים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב.

אולם הספורט במתנ"ס בו עבד אורי נקרא על שמו. בטקס קריאת שם האולם נכחו ראש העיר רמת גן וחברי מועצת העיר.

ביום השנה למותו של אורי הוצגה הצגה לזכרו, שעסקה בנושאים שכה היו יקרים ללבו: אהבת הזולת וכבוד הדדי. לפני ההצגה הקריאו הילדים קטעים שכתבו לזכרו.

משפחתו של אורי תרמה כסף לבניית היכל קודש ותיבה לזכרו בבית הכנסת. כן הם תכננו הפקת ספר לזכרו, אשר יכלול את קורות חייו של אורי, הגיגים פרי עטו ופרקי התבוננות מיומניו.