ברוך בריכה כהן ז''ל

קורות חיים

ברוך, בן מניני וגרסונה, נולד באי ג'רבה שבתוניס בל' בתשרי תש"ג (11.10.1942). כשהיה בן 14 עלה לארץ עם הוריו ו- 11 אחיו ואחיותיו, גדל והתחנך בתל אביב.

אחרי שירותו בצבא, כלוחם בחטיבת "גבעתי", עבד כאינסטלטור עצמאי. הוא נישא לאסתר, ולבני הזוג נולדו ששה ילדים: אמנון, איתן, אבשלום, אורן, הדס ואביהו.

ברוך עבד שנים רבות, עד יום מותו, כאב הבית בבית הספר "פרנקל", בגבעה הצרפתית בירושלים. היה מסור לעבודתו בצורה בלתי רגילה, אהוב על הילדים ונחשב חלק בלתי נפרד ממשפחת בית הספר.

סיפרה על ברוך אחת האמהות: "בית מהו? המקום בו אנו מרגישים שלוים, בטוחים, אהובים ומוגנים על ידי הורינו, המקום בו אנו מגינים, מלמדים, מרגיעים ואוהבים את ילדינו. אב, כולנו יודעים מה זה אב... ואולי נזכיר שוב, האיש הזה האוהב אותנו, המצחיק אותנו, לעתים מזהיר אותנו ואף שומר עלינו מצרות.

ברוך היה אב בית. במקום בו הילדים, המורים וגם ההורים ראו בית שני שלהם, במקום בו חיו, שיחקו, למדו ולימדו שעות כה רבות – שם היה ברוך, האב, נתן כל שיכול היה לתת, עזר ככל שיכול היה לעזור ועשה מה שנתבקש".

ביום שני כ"ד באדר תשס"א (19.03.2001) נסע ברוך מוקדם בבוקר, כמדי בוקר, מיישוב מגוריו אפרת לעבודתו בירושלים. בסמוך להתנחלות נווה דניאל פתחו מחבלים שהיו ברכב שעקף אותו באש לעבר מכוניתו, 15 קליעים פגעו ברכב וחמישה פגעו בברוך. הוא נפגע בראשו באורח אנוש, איבד שליטה על רכבו, התנגש במשאית והרכב הידרדר עד למחסום בצד הדרך. רופא שהגיע לשטח קבע את מותו. הבדיקה העלתה שברוך מת מפגיעת הקליעים בראשו, ולא מן ההתנגשות.

בנו הבכור של ברוך, אמנון, קיבל דיווח על האירוע בתוקף תפקידו כמפקד יחידת הקישור של צה"ל בחברון, אולם רק מאוחר יותר נודע לו שההרוג הוא אביו.

ברוך היה בן 58 בהירצחו, הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הניח אישה, ששה ילדים, נכדים, אחים ואחיות.

בהספד לאביו אמר הבן אמנון: "אנחנו זה אתה, כל מה שעברת בחיים יחד עם אימא, כל התלאות, כל הצרות שבהתמודדויות מול החיים, כל מבט, כל חיוך, כל נזיפה ממך אלינו נחרטו בנו ועיצבו אותנו ועזרו לנו להגיע ולהיות מה שאנחנו.

אבא יקר שלנו, לא דיברת איתנו הרבה, אבל הקשר בינך לבינינו והקשר בינינו לעצמנו היה ויישאר חזק, חד ועצום כמו הכאב שנשאר. אתה איש יקר, שהלך ישר ולא חשב על שום דבר ולא ביקש תמורה. עשית רק טוב לאנשים מסביב, וזו עוד סיבה שכולם אוהבים אותך, והם כאן עכשיו כואבים ובוכים איתנו. לימדת אותנו להאמין בדרך, ביושר, בחום ובאלוקים".

הבת הדס ספדה לאביה: "כל ילד לוקח מההורים שלו צידה לדרך ואני לקחתי ממך בנוסף לישרות, לשמחה, את האמת – התכונה שנוגעת לי מאוד. אבא, אתה יודע שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים עומדים. ואתה בעיני איש של תשובה, איש של התקדמות, איש של כוח רצון ועשייה, ועל כך אני מכבדת אותך מאוד, תמיד כיבדתי...

המלץ יושר על עמי, שאתה מבחינתי כרגע ניצב בשמים ככהן גדול, העומד לפני אבא שבשמים ומתפלל: 'סלח נא לעוון העם הזה', וברך אותו בברכת הכהנים 'ישא השם פניו אליך וישם לך שלום'. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".

ספדה לברוך אימא שהכירה אותו מבית הספר: "פתאום, בבוקרו של יום אחד באנו אל הבית ומצאנו שאב הבית איננו... ולא סתם עזב, לא הלך לשמור על בית אחר, אלא נלקח באכזריות, ואנו עומדים המומים מול האובדן של חלק מחיינו".