שושנה שוש ריס ז''ל

קורות חיים

שוש, בת צביה וטוביה, נולדה בחדרה בכ"ה בשבט תש"ב (12.02.1980). שוש, אחותם של סבינה וענת, למדה בבית הספר היסודי "ארלוזרוב" ואחר-כך בתיכון חדרה. בבית הספר התיכון למדה במגמת מזרחנות אשר במסגרתה נשלחה לייצג – יחד עם עוד 13 תלמידים – את ישראל במדינה הסינית-מוסלמית מלזיה, שבמזרח הרחוק.

כשהייתה שוש בת שש היא החלה להתאמן בקרב מגע והייתה מן החלוצות בתחום זה בחדרה. לימים, כשבגרה, אף הדריכה קבוצות ילדים באומנות קרב המגע.

שוש הייתה נערה טובת לב שטובת הזולת תמיד לנגד עיניה. היא התנדבה לשמש ב"מגן דוד אדום" על חשבון זמנה הפרטי של אחרי הלימודים.

עם גיוסה לצה"ל, חיל המודיעין איתר את שוש וגייסה לשירות בבסיסים הן בצפון הארץ והן בדרומה. בתום השירות הצבאי החלה שוש לעבוד בסניף של "סופר פארם" במרכז המסחרי הסמוך לקיבוץ גן שמואל, שם תפקדה כאחראית משמרת. במסגרת עבודתה היא נשלחה לקורס טלפונים של חברת 'אורנג'' וסיימה אותו בהצלחה. את תעודת ההסמכה לא הספיקה לראות, שכן זו נתקבלה לאחר מותה.

ביום רביעי כ"ד בחשוון תשס"א (22.11.2000) יצאה שוש את ביתה בחדרה לסיים סידורים אחרונים לגבי לימודיה העתידיים באוניברסיטה. היא עצרה להזמין פיצה בפיצרייה במרכז העיר. בעודה עומדת בתור התפוצצה סמוך לה מכונית תופת שהושארה על-ידי מחבלים. בפיגוע נפצעו למעלה משישים בני אדם שהיו ברחוב ובאוטובוס שנסע בסמוך. שניים נרצחו, בהם שוש.

שוש הייתה בת 20 במותה, הותירה הורים ושתי אחיות. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין החדש בחדרה.

לשוש הייתה מאז ומעולם משיכה גדולה לעולם הספרות. היא קראה ספרים בשקיקה ועסקה במלאכת הכתיבה – פרוזה ושירה כאחד. לאחר מותה קיבצה משפחתה כמה ממיטב שיריה שכתבה מצעירותה ועד ימיה האחרונים, ואיגדה אותם לספר לזכרה. לחלק מהשירים נוסף תרגום לאנגלית. הספר נקרא "עכשיו זה פועם בי חזק", על-פי השיר הראשון, והוצא בהוצאת "מערכת" של קיבוץ דליה.

מן השירים: "זהו אני כבר חשופה/ נעמדתי מול כיתת היורים/ כן אני כבר מוכנה לעשות את זה לעצמי/ כבר לא מוקדם מדי ובטח שלא מאוחר/ זהו אני כבר חשופה/ נעמדתי מול כיתת היורים/ וכמו בחלום גם במציאות אני לעולם לא מתה/ זה לא שורף מדי ובטח שלא כואב/ הבקבוק ממשיך להסתובב הרבה אחרי שאני הולכת."

להנצחתה של שוש נקרא גן שעשועים שהוקם על ידי "סופר פארם" מול הסניף בגן שמואל, סניף בו היא עבדה, על שמה. בגן הניחו אבן עליה נחקק אחד משיריה של שוש. כן מעטר את האבן ציור דיוקנו של "הנסיך הקטן" – אחד מהסיפורים ששוש אהבה במיוחד. בגן שהוקם משחקים ילדים מבוקר עד ערב, ובכך מחיים את זכרה.