קורות חיים
סימה, בת פנינה ויעקב, נולדה בעפולה בד' באלול תשל"ז (18.08.1977). אחותם של שגית, צחי, טלי ומעיין. היא התחנכה בבית שאן, למדה בבית הספר "גלבוע". את לימודי חטיבת הביניים והתיכון עשתה סימה בקיבוץ נווה איתן בבקעת בית שאן.
אחרי לימודיה שירתה סימה בצה"ל, ועל שירותה במחנה "עמוס" קיבלה תעודת הוקרה כחיילת מצטיינת.
כבר לפני הצבא סימה עבדה כפקידה בבית אריזה "הדר שאן", ואחרי השירות שבה לעבודה זו עד תחילת לימודיה במכללה לחינוך על-שם א"ד גורדון בחיפה, במסלול מורות-גננות. בתום לימודי השנה השלישית, כשהיא כבר מורה מוסמכת, מצאה סימה עבודה כגננת משלימה בקיבוץ גלגל ובמושב תומר שבבקעת הירדן.
במקביל לעבודה סימה הייתה אמורה להתחיל את שנת הלימודים הרביעית וכבר השלימה את מטלותיה ואת עבודת הגמר שלה בנושא מוזיקה, עליה שקדה בחריצות למעלה משנה. היה לה חשוב מאוד לסיים את הכול בזמן ולא לדחות את משימותיה, על-מנת לקבל תואר "בוגר אוניברסיטה" בחינוך. על הפרויקט שלה במוזיקה, כלים וצלילים, היא עבדה במשך כל השנה במישור העיוני ובמישור המעשי, כשהיא מתנסה בכיתה ובטבע עם הילדים. את ציונה המעולה לא זכתה סימה לראות.
סימה הייתה אדם שמח ושוחר שלום כל חייה. בכל ויכוח שהייתה עדה לו מיהרה להשכין שלום. מקורביה מעידים שהייתה אדם אחראי ואכפתי, מסורה לאהוביה ולעבודתה – פרפקציוניסטית של ממש. סימה הייתה קרובה אצל משפחתה, דואגת שכולם יסתדרו עם כולם, שכולם יעזרו לכולם. היא אהבה לרקוד ולשמוח, אהבה חברה במאוד – בביתה דאגה שתמיד יהיו אורחים רבים ככל שניתן. חבריה הרבים ידעו שתמיד ניתן לסמוך עליה, שהיא אשת סוד, אשת עצה טובה – חברה אוהבת ונאמנה.
סימה וחברה איציק, אותו הכירה בימי שירותה הצבאי, התמידו להיפגש למרות שגרו ביישובים מרוחקים זה מזה. חמש שנים יפות היו להם, והם החלו בתכנון חתונה.
ביום ראשון כ"א באלול תשס"א (09.09.2001) בבוקר נרצחה סימה בירי מחבלים-פלסטינאים בעת שנסעה בכביש הבקעה לעבודתה. היא נסעה ברכב עם עוד מורות מבית שאן לכיוון גלגל, המחבלים ירו אליהם מרכב עוקף ליד צומת אדם ומהירי נרצחו סימה והנהג יעקב חצב.
סימה הייתה בת 24 במותה, הותירה הורים, אח ושלוש אחיות. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בבית שאן.