ראובן קלפהולץ ז''ל

קורות חיים

בן גיטל ומרדכי-דוד. נולד בשנת תרמ"ד (1884) בנובי-צאנז, גליציה (שהשתייכה אותו זמן לקיסרות האוסטרו-הונגרית). אביו היה מעשירי העיירה וממנהיגי הקהילה היהודית בה, יהודי בעל קומה והדרת-פנים שזקנו, זקן שיבה, יורד על-פי מידותיו. הוא היה גומל חסד ומהתומכים המובהקים בתושבי ירושלים, ואת תכונותיו אלו הוריש לבנו.

ראובן עצמו פרש מחיי מסחר והקדיש עצמו לתורה ולחסידות. בשנת תרס"ט-תר"ע עלה לארץ-ישראל עם הוריו, שחיסלו את רכושם בגולה ובאו לירושלים עם חלק מהכסף. המשפחה השתקעה בשכונת בית-ישראל אשר מחוץ לחומות. כאן נשא ראובן לאישה את יוכבד, ילידת ירושלים ובת למשפחת רבנים מיוחסים.

עשר שנים, ובתוכן שנות מלחמת העולם הראשונה, גרו בשכונת בית-ישראל, ובשנת 1920 החליטו לעבור ולהתגורר בעיר העתיקה בקרבת הכותל המערבי. בשנת 1922 מתו עליו הוריו. אביו הוריש לו בצוואתו את כל כספו בארץ ובחוץ-לארץ, כדי שיוכל להמשיך ולהקדיש את חייו ללימוד התורה. לאחר שנתברר לו כי הכסף בחוץ-לארץ איבד את ערכו נאלץ ראובן לעזוב את הדירה המרווחת, שבה גרו בשכירות, והפך להיות נתמך של "כולל" גליציה ולחיות על הקצבה שקיבל מישיבת "חיי עולם", שבה למד.

מצבו הכלכלי הרעוע לא שינה את אורח-חייו: הוא נשאר כשהיה, אדם שליו וצנוע שישב יומם ולילה על התורה ועל העבודה. את ביתו ניהל על טוהרת הקודש, כמנהג אבותיו לפניו, בנועם ובנחת, בהשקט ובשלווה. הוא הקפיד על קיום מצוות קלות כחמורות. מרגע שנטע את שורשיו בעיר העתיקה סירב לעוזבה. גם במאורעות תרפ"ט נשאר בביתו: לא רק בשל המצווה לשבת בעיר העתיקה - אלא גם כדי לא להפקיר את בית-המדרש שב"כולל" וספרי התורה וספרי-הקודש שבו. כל תושבי הסביבה, ערבים כיהודים, ידעוהו והכירוהו כצדיק וחסיד, כאיש שמעולם לא היה לו דין-ודברים עם אדם.

בפרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, ביום כ"א באייר תרצ"ו (13.5.1936), ליווה ראובן את בנו אל מחוץ לשער יפו וחזר לעיר העתיקה כדי להמשיך וללמוד בישיבת "חיי עולם". כאשר שמע קול התפוצצות, מיהר לשוב לביתו ולמשפחתו, אולם בדרך נדקר ונורה בידי פורע ערבי. הוא הובל פצוע קשה לבית-החולים, ושם נפטר.

ראובן היה החלל היהודי הראשון בירושלים במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר הזיתים, ירושלים. השאיר אישה ושישה בנים ובנות, אחים ואחיות.

ראובן מונצח בספרים מאורעות תרצ"ו, בדם ובאש - מאורעות תרצ"ו-תרצ"ז, מחזיר עטרה ליושנה וכופר הישוב.

בחוברת קול הדם (תמונות ותולדות קדושי ירושלים, חיפה ופצועי חיפה) מובאות תמונתו של ראובן ותמצית תולדות חייו. כן מובאים פרטי הרצח בעיתוני התקופה.