נחום הוס ז''ל

קורות חיים

נחום, בן חנה ואברהם, נולד בישראל בכ' בניסן, חול המועד פסח תשכ"א (05.04.1961). הוא גדל בפתח תקוה כאח בכור ליונה, סיים בית ספר יסודי דתי 'נר עציון' והמשיך לישיבה המקצועית 'תורה ומלאכה' בכפר אברהם.

נחום היה חניך בתנועת בני עקיבא. בגיל 15 השתתף בעלייה להתישבות בסבסטיה (ליד שכם) והצטרף לצעירי 'התחיה'. הוא שירת בצה"ל שלוש שנים בחיל התחזוקה, את חופשת השחרור שלו עשה בהפגנות על גגות ימית נגד הפינוי, אך מיד אחרי שחרורו החלה מלחמת שלום הגליל והוא חזר לשלוש שנות שירות קבע כנגד תחזוקה בגדוד שריון.

עם שחרורו החל נחום לפעול למען ארץ ישראל. הוא עבר לגור בחברון והתגייס לפעול בהתנדבות למען שחרור אנשי המחתרת היהודית, כשגולת הכותרת של פעילותו היתה שביתה בת שבעה חדשים מול בית ראש הממשלה. אחרי חודשים של התנדבות החל לקבל שכר ממועצת יש"ע. בחברון ובבית גוש אמונים בירושלים הוא היה למוקד אינפורמציה, שמרכז את כל הדיווחים מהיישובים ומעבירם לתקשורת. כן היה לעוזרו ויד ימינו של הרב לוינגר, ממנהיגי המתישבים.

נחום נישא לאביגיל לבית ארצי. בנוסף לפעילותו הציבורית החל משנת 1994 לעבוד בחברת יבוא כלים באפרת. כל חייו של נחום היו קודש לפעילות למען ההתישבות ביהודה ושומרון, בטוב לבו ובצניעותו הצליח להתחבב על כל סביבתו, ואף אלה שנגדם הפגין כיבדו את מסירותו ופועלו.

ביום ראשון י"ח באדר ב' תשנ"ה (19.03.1995), בשעה שמונה בערב, הגיע אוטובוס אגד בקו ירושלים - קרית ארבע לצומת הזכוכית בכניסה לחברון. מחבלים ירו אש מהמארב על האוטובוס. חמישה נוסעים נפצעו ושניים נרצחו, בהם נחום שהיה בדרכו מהעבודה באפרת לביתו.

נחום היה בן 34 במותו, הותיר אישה, הורים ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בחברון.

לזכרם של נחום הוס ויהודה פרטוש שנהרגו באוטובוס, הוקם בשכונת אברהם אבינו בחברון "בית נחום ויהודה".

לזכר נחום הקימו הוריו לוח זכרון בבית הכנסת "בית חנה" בפתח תקוה.

המשפחה ואנשי חברון הוציאו לזכרו של נחום את הספר "נחמו עמי" - ספר זכרון לנחום איש חברון ובו קוים לחייו במלים ובתמונות, דברי הספד והערכה ודברי תורה. וכך נכתב: "לא נשכח את נחום. כל חייו היו קודש, ואף במותו. בחייו לא ידע גבולות של מסירות לפעולה. תמיד נכון, תמיד מתנדב, למען ארץ ישראל, למען הכלל, למען חברים וידידים, למען עם ישראל. לא בגבורה גופנית וחיצונית נחון נחום, אלא בעצמה פנימית, באמונה הנובעת מעמקי מעמקים, ברגש ענק המקיף את הכל, חי, קשוב וער לכל נימה ותחושה, לכל צליל ומיתר, והוא מיד מתעורר ומזעיק... ובזכות קרבנך, נחום, עוד יבואו ניחומים. ניחומים לעם ולארץ, לעיר קדשנו חברון ולערי אלקינו, לקדושות תרפ"ט המעונות ולאחינו חללי מפלצות הזדון הערביות. ניחומים להוריך, לרעיתך, למשפחתך, לחבריך, ולרעינו - רעיך הטמונים לידך".