בנו משה ז''ל

קורות חיים

בנו, בן עזיז ושמחה, נולד בכ"ג באדר א' תש"ג, (28.02.1943) במוסול, עיראק. גדל כבן יחיד בין חמש אחיות ונחשב ליהלום של המשפחה. הוא פונק והיה אהוב, אך ידע גם להעניק אהבה וחום. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950. התיישבו באשקלון, ובנו למד בבית ספר כצנלסון ובאורט ישראל.

לפני גיוסו לצה"ל הוא עבד במועצת פועלי אשקלון. לאחר שחרורו עבד במפעל קייזר-אילין, בכור הגרעיני בדימונה ובמפעלי תמנע על יד אילת. בנו נישא לאורה והיה אב לשלושה בנים: גיל, דרור ואמיר.

בחגים הייתה המשפחה המורחבת מתכנסת בבית ההורים. בנו היה נוהג לספר סיפורים מרתקים. בני הדור הצעיר ישבו והקשיבו בהערצה לדוד שמפליג בסיפורים מרתקים עד שעת לילה מאוחרת.

בנו דאג לבני משפחתו והיה מסור מאוד לאימו בעת מחלתה, ולאחותו כרמלה מעין-חרוד שחלתה במחלה ממארת. הוא נסע לבקרה וניסה לסייע ככל שניתן ויחד עם זאת תמיד הרגיש שאינו עושה די. אחותו נפטרה חודש אחרי הרצחו.

ב- 24 השנים האחרונות לחייו הוא ניהל יחד עם עמי זלצמן את בית האריזה לירקות במעבר קרני, בעזה. העובדים בבית האריזה, ערבים מעזה והסביבה, זכו ביחס חם ואוהד מצד בנו, שהיה קשוב למצוקותיהם והירבה לעזור להם באופן אישי וחריג. לא אחת נהג לקנות באשקלון לחם, מוצרי חלב ואף תרופות ולהביאם לעובדיו.

גם כאשר פרצה האינתיפאדה, בנו סרב לשאת נשק בתוך בית האריזה, כדי שלא לתת לפועליו תחושה שהוא שולט בהם ואינו נותן בהם אמון. הוא נהג להשאיר את נשקו במכונית. כאשר בני משפחתו וידידיו הרבים דיברו על לבו שיעזוב את העבודה המסכנת את חייו, סרב ונהג לומר שאין מקום לדאגה ויש לו אמון מלא בעובדיו. הוא האמין בדו-קיום ובשלום, וקיווה שהממשלה תפעל לקראת חתימה על הסכם שלום עם הפלסטינאים.

יומיים לאחר הבחירות בשנת 1992, ביום כ"ד בסיון תשנ"ב, (25.06.1992), נכנסו לבית האריזה מחבלים ורצחו בדקירות סכין את בנו, ואח"כ את שותפו עמי זלצמן, שניסה לעזור לו.

לאחר הרצח, המחבלים אמרו: "זו המתנה לרבין על היבחרו לראשות הממשלה".

בנו היה בן 49 במותו. הותיר אחריו אישה ושלושה בנים. הובא למנוחות בבית העלמין החדש באשקלון, בהלוויה בה השתתפו כאלף איש.