קורות חיים
שמואל, בן אסתר ושלמה, נולד בו' בתשרי תרצ"ד (26.09.1933) בגלייביץ, גרמניה. עלה לארץ עם הוריו ואחותו חיה בחודש אוגוסט 1939, באוניה האחרונה שהגיעה באופן חוקי מאירופה ערב מלחמת העולם השנייה, והמשפחה התיישבה במושב שדה-ורבורג שליד כפר סבא. האב, שהיה רוקח, עשה הסבה לחקלאות, והחיים במושב נטעו בשמואל אהבה לאדמה, לעצים ולחיים בטבע.
שמוליק, כפי שנקרא בפי חבריו, למד ארכיטקטורה בטכניון בחיפה ואחר כך נסע לעבוד בשבדיה ובאנגליה. בשנת 1963 החל לעבוד ביחידה לתכנון ערים במשרד השיכון והיה ממתכנני העיר כרמיאל. בשנת 1967 נסע ללימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, ואחרי שנתיים חזר למשרד השיכון.
ב- 1974 נסע יחד עם משפחתו - אשתו חנה וילדיו איתי, אהוד ואבנר - ללימודים באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, וחזר לארץ כדוקטור לפילוסופיה בתכנון ערים. בשובו מונה שמואל לאדריכל הראשי במינהל לבנייה כפרית ויישובים חדשים במשרד השיכון. עסק בתכנון וליווי בהקמה של אריאל, ימית, קצרין, נוה-דקלים ועוד. בנוסף לעבודתו לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, והשתתף בצוותי מחקר של המכון לחקר ההתישבות ברחובות.
שמואל היה ארכיטקט מוערך מאד, אינטלקטואל אמיתי ובעל רצון תמידי לקניית דעת, והיה איש עבודה למופת. הוא גידל משפחה לתפארת והיה אב מסור מאד. עד שנת 1987 המשפחה התגוררה בהרצליה, ואז עברה ליישוב הר-אדר שליד ירושלים, אשר שמואל היה ממקימיו. הם אהבו מאוד לטייל, והייתה להם גם יאכטה בה יצאו לטיולים בים.
ביום ראשון ט' בשבט תש"ן (04.02.1990) יצאו שמואל ואישתו חנה, עם עוד כ- 30 תיירים ישראלים, לטיול במצרים בחברת נהג ומלווה מצריים. בשעות אחר הצהריים, כשהיו מערבית מאיסמעיליה, בדרך לקהיר, עקף את האוטובוס רכב לא מזוהה ונוסעיו ירו לעבר הישראלים וזרקו עליהם רימונים. תשעה ישראלים נרצחו בפיגוע זה ורבים נפצעו, פונו לבתי חולים במצרים ובהמשך הועברו לארץ. שמואל היה בין ההרוגים.
בן 56 במותו. שמואל הותיר אחריו אישה ושלושה בנים. הובא למנוחות בבית העלמין בשדה-ורבורג.
לזכרו של שמואל הורביץ הוקמו גן סלעים בהר-אדר, ישוב מגוריו, וגן ובו פסלי משחק מיוחדים בישוב בית-אריה, אותו תכנן.
על שמו נקרא המתנ"ס בישוב חיספין אשר בגולן, אותו עזר לפתח.
האיגוד לתכנון סביבתי הוציא רבעון המוקדש לזכרו של שמואל, ובו מאמרים עליו ועל תחומי התמחותו.
לזכר כל הרוגי הפיגוע הוקמה אנדרטה בקיבוץ יד-מרדכי.