אפרים אהרון ז''ל

קורות חיים

אפרים, בן לאה ויוסף (מוניו), נולד בעיר סולימניה שבכורדיסטן בשנת ת"ש (1940). עלה לארץ ישראל בשנת 1951. את שנותיו הראשונות בישראל העביר בירושלים, עם משפחתו הענפה - הוריו וחמשת אחיו: עוזי, מנשה, מוטי, רחל ורוזה. בגיל 13 עבר אפרים לקיבוץ מעגן מיכאל, במסגרת תנועת נוער, ונשאר שם כ- 12 שנים.

את שירותו הצבאי עשה ביחידת הצנחנים. באחת מצניחותיו נפצע קשה בגבו, נפל למשכב בבית החולים כשלושה חודשים, והוכר כנכה צה"ל. לימים, התגורר אפרים בעיר נהריה, ועבד למחייתו בתור טכנאי טלפונים. היה נשוי לבת-שבע, ואביהם של לאה, אסנת וגיא.

אפרים היה ידוע בקרב מכריו כחובב טבע מושבע, שאהב לטייל ברחבי הארץ והכיר כל פינת חמד בה. כן נודע בטוב ליבו ונכונותו תמיד להושיט יד לעזרה. אנשים רבים שפגש במסגרת עבודתו, שכנים, בני משפחה וחברים, מספרים על חוש ההתנדבות המפורסם שלו, כיצד עזר במו ידיו לבנות מגרש משחקים עבור ילדי שכונת מגוריו, כיצד התנדב במשך שנים במשמר האזרחי, כיצד תרם מכספו ומזמנו לקשישים ולמעוטי היכולת בקהילה, ועוד רבות.

ביום ראשון י"ב באלול תש"ם (24.08.1980) נסע אפרים לשירות מילואים במחנה צריפין. בסופו של אותו יום נסע לבקר את הוריו ואת שלושת אחיו המתגוררים בירושלים. כשעצר בתחנת הדלק של נווה אילן, הסמוכה לאבו גוש, התפוצץ מטען חבלה שהונח בתוך אחד מפחי האשפה. 11 איש נפצעו מפיצוץ זה. אפרים נהרג במקום.

בן 40 במותו. אפרים הותיר אחריו משפחה ענפה, אחים, אישה וילדים, ומכרים רבים שיזכרוהו באהבה לעד. הובא למנוחות בבית העלמין בנהריה.