קורות חיים
לאה, בת נתנאל ורבקה, נולדה בירושלים בכ"ט באלול תש"ך (21.09.1960). היא גדלה בשכונת ממילא, בבית חם ואוהב, עם תשעה אחים ואחיות. למדה בבית הספר "בית יעקב" והמשיכה לתיכון "לפידות", וכל השנים הייתה חניכה פעילה בבית הנוער בשכונתה.
כבר בתחילת התיכון החליטה ללמוד הדפסה ופקידות, ותכננה לעבוד בבנק. מדי יום, עם סיום הלימודים והכנת השיעורים, הקדישה זמן ללימוד הדפסה ורק אחר-כך הגיעה למועדון הנוער. עם ערב חזרה לביתה, שם עזרה לאימה בניהול משק הבית.
מספרת חברתה של לאה, בחוברת שיצאה אחרי הפיגוע: "לאה חרירי נהגה לבוא ולספר לי את צרותיה, אך מעולם לא הרגישו שללאה יש אי אלו צרות. בבית הייתה עוזרת לאימה העיוורת, היא הייתה מאור עיניה. שימשה כאם שנייה בבית, הייתה מנקה ומסדרת את הבית, דאגה להכין את שיעוריה. תכונה בולטת בלאה היתה – יושר, היא הייתה ישרה וכנה עם כל אחד".
בערב יום חמישי י' בכסלו תשל"ו (13.11.1975) התפוצץ מטען חבלה שהונח על-ידי מחבלים בתוך עגלת סבלים. העגלה עמדה בפתח בית המאפה "מרכז הבורקס" בכיכר ציון בירושלים. כתוצאה מהפיצוץ נרצחו שישה בני נוער שהיו במקום, בהם גם לאה, ועשרות נפצעו. אחת הפצועות מתה כעבור שבועיים. לאה הייתה במקום בדרכה חזרה מההפגנה כנגד גינוי הציונות, ועל חזה עדיין ענדה כוכב נייר בו כתבה בגאווה "אני ציונית".
לאה הייתה בת 15 במותה, הותירה אם, אחים ואחיות. אביה נפטר חודש לפניה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.
בית הנוער בממילא ובית הספר "לפידות" הוציאו חוברת לזכר שלוש החברות בנות השכונה שנרצחו בפיגוע – לאה חרירי, מלכה כהן וציפורה כהן. בחוברת מספרים עליהן בני משפחה, חברים, מורים ואנשי בית הנוער. בבית הנוער נפתחו חדר תרבות וספרייה על שמן.