קורות חיים
שמחה מיכל, בת חנה ואלברט, נולדה בישראל בד' בחשוון תשי"ט (18.10.1958). התגוררה ביישוב חצור הגלילית שבגליל העליון, מצפון לראש-פינה, והייתה תלמידת תיכון בצפת, בכיתה י'.
ביום רביעי לפנות בוקר, כ"ג באייר תשל"ד (15.05.1974), חצתה חוליה בת שלושה מחבלים את הגבול מלבנון לעבר העיר מעלות. בשעה שלוש וחצי הגיעו אנשי החוליה לעיר, אחרי שרצחו אישה תושבת פסוטה, והחלו לדפוק על דלתות הבתים, בתקווה שמישהו יתפתה ויפתח להם את הדלת. קורבנותיהם הראשונים היו שלושה מבני משפחת כהן שבעיר.
משם המשיכו המחבלים והגיעו לבניין בית הספר "נתיב מאיר", בו ישנו באותה עת תלמידי בית ספר מצפת שהיו בטיול שנתי, בהם גם שמחה מיכל. המחבלים ריכזו כ- 85 תלמידים בכיתות העליונות, ודרשו שחרור של מחבלים מהכלא בישראל תמורת שחרור התלמידים.
במשך כל אותו היום נערך משא ומתן עם כוחות הביטחון הישראלים. סמוך לשעה שש בערב הוחלט לנסות ולשחרר את בני הערובה בכוח. במהלך החילוץ, בטרם הספיקו החיילים לפגוע במחבלים, פתחו המחבלים באש תופת על הילדים והטילו לעברם רימונים. 22 מתלמידי בית הספר נרצחו ועשרות רבות נפצעו. שמחה מיכל נפצעה קשה, ומתה מפצעיה כעבור זמן קצר, לפני שהספיקו לפנותה.
בת 16 הייתה במותה, הותירה משפחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין שבחצור הגלילית.