קורות חיים
יצחק נולד ברמת גן בל' בניסן תרצ"ד (15.04.1934). בן לאורה ויעקב (ז'ק), אף הם ילידי הארץ, נצר למשפחה ותיקה מחברון. יצחק היה בן בכור אחרי רחל ומרים, אחריו נולדו רינה ועזרא. ילדותו ובחרותו עברו עליו ברמת גן, והוא נער יפה תואר, עליז ושובב.
בשנת 1952 החל לעבוד בחברת החשמל, תחילה כמפעיל ציוד מכני כבד ואחר-כך כקצין בטיחות.
בשנת 1954 נישא לאהובת נעוריו בהירה, בטקס צנוע שנערך בבית הכנסת הגדול בתל אביב. שניהם החלו לפלס את דרכם בחיים, בדירת חדר שכורה ומוכת רוחות על שפת ימה של תל אביב.
כעבור שנה שיפרו את תנאי חייהם ועברו להתגורר בדירת שני חדרים ברחוב הקישון, שם גם נולדו ילדיהם קובי (1954) ואורלי (1957). יצחק התמסר בחריצות לפרנסת המשפחה ואף עבד בעבודות נוספות, כנהג מונית או כנהג אוטובוס, כדי לפרנס את משפחתו הגדלה ולחסוך כסף לקניית דירה.
בשנת 1960, לאחר שהצליחו לחסוך מעט ובתוספת הלוואות, רכשו את דירתם הראשונה ברמת גן. ב- 1967 עברה המשפחה להתגורר בדירה מרווחת בגבעתיים.
למרות עול הפרנסה מצא יצחק זמן לתחביבים שאהב - שיחק כדורסל בנבחרת חברת החשמל, בנה בעבודה סבלנית ומדוייקת מטוסי נייר (שצורפו בשעתו לבטאון חיל האויר), יצא לדייג עם חבריו ואף "חטא" מעת לעת בכתיבת שירים או בבניית פסלוני עץ. בהיותו בעל "ידי זהב" שיפץ במו ידיו את דירת המשפחה ותמיד גם מצא זמן לעזור לאחרים. היה אהוב בחברה הן בשל טוב לבו והן בזכות חוש ההומור המחודד ושפע הבדיחות שתמיד היו באמתחתו.
בחודש אוגוסט 1976 יצחק יצא עם אשתו בהירה לטיול מאורגן בארצות הבלקן. הטיול הסתיים באיסטנבול, טורקיה. ביום חמישי ט"ז באב תשל"ו (12.08.1976) הגיעה קבוצת המטיילים בשבע בערב לנמל התעופה של איסטנבול בכדי לעלות על טיסת אל-על לישראל. בעת שחיכו באולם הנוסעים בתור לבדיקת הדרכונים, פתחו מחבלים באש לעברם. שני ישראלים נרצחו במקום, אחרים נפצעו ובהם יצחק. הוא פונה לבית חולים בישראל, אך לא התאושש מפציעתו וביום כ"ז באדר ב' תשל"ח (05.04.1978), נפטר.
בן 44 היה במותו. הותיר אישה ושני ילדים.
יצחק לא זכה לראות בנישואי ילדיו והולדת נכדיו: נעה, תמר, ארז ונטלי.