יורם פרס ז''ל

קורות חיים

יורם, בן גרשון ואביבה, נולד בקיבוץ מעיין צבי בב' בתמוז תש"ב (17.06.1942). אח לתמר, גדל והתחנך בקיבוץ, תלמיד מצטיין שהישגיו "פשוט יצאו לו מהשרוול". יורם היה אהוב מיום שנולד בכל מקום שרגלו דרכה. עלם בהיר עיניים זה נודע באישיותו הכובשת, בתבונתו ובזיכרונו האבסולוטי, ביפי תוארו, בנפשו העדינה והאצילית שנמשכה למילה הכתובה ולאמנות הקולנוע, ואשר לא ידעה שובע מעולם.

בשנת 1957 יצא יורם במסגרת משלחת של הגדנ"ע לניגריה. רשמיו מן הטיול הופיעו לימים ב"מעריב לנוער", והם מתארים את בני אפריקה ואת האדם בכלל ברגישות ובעומק של אישיות בעלת שיעור קומה נדיר.

את לימודי התיכון סיים יורם בהצטיינות בבית הספר החקלאי "גלים".

לאחר לימודיו התגייס לחיל האוויר, סיים קורס טייס ושירת כטייס בשירות חובה וקבע. יורם השתתף בקרבות האוויר של מלחמת ששת הימים (1967) יחד עם חבריו לטייסת 113, ופגע במטוס מצרי שעמד בעמדת המראה.

במהלך שירותו יורם נשא לאישה את ליה, שהייתה פקידה בטייסת, ובשנת 1964 נולדה הבת שרון. המשפחה הצעירה התגוררה בתל-נוף, ואחר כך בבית בודד שניצב בחוף אשקלון.

לאחר שחרורו מצה"ל התכוון יורם לפנות ללימודי קולנוע בחו"ל ולקדם את עשיית הקולנוע בארץ, אך דוחק השעה אילצו לדחות את תוכניותיו. הוא עבד כטייס ריסוס בחברת "כימאוויר", ובשנת 1968 החל לטוס כחניך במסגרת הסבה לתפקיד טייס בחברת "אל על". באותו זמן עבר להתגורר עם משפחתו ברמת השרון.

ביום שלישי ל' בשבט תשכ"ט (18.02.1969) פתחו מחבלים בירי על מטוס "אל על" שהיה על הקרקע בחניית ביניים בציריך שבשוויץ, רגעים ספורים לפני ההמראה. אחד הטייסים נפצע בידו, והטייס יורם נפצע אנושות בבטנו. הוא נפטר מפצעיו כחמישה שבועות לאחר הפיגוע, ביום ו' בניסן תשכ"ט (25.03.1969), בבית החולים הקנטונלי בציריך.

חוליית המחבלים נתפסה במקום הפיגוע ואחד מהם נורה ונהרג על-ידי איש הביטחון של המטוס, מרדכי רחמים, באקדחו האישי. לאחר משפט בשוויץ, בו ישבו על ספסל אחד איש הביטחון והמחבלים, זוכה מרדכי רחמים מכל אשמה ואקדחו הושב לו. המחבלים נמצאו אשמים ונשלחו למאסר עם עבודות פרך בכלא השוויצרי.

יורם היה בן 26 במותו. הותיר אישה ובת, הורים ואחות. הוא הובא למנוחות בחלקת קיבוץ מעיין צבי בבית העלמין בזכרון יעקב.

בקיבוץ מעיין צבי יצא ספר לזכרו של יורם. בספר מופיעים דברי חבריו, בני משפחתו, מורים שהכירוהו ועוד. בין הכתבים מופיעים גם פרקים מיומנים שכתב יורם במהלך השנים (כולל יומן חינני המתאר בפרוטרוט את הולדת בתו "דרך עיניה"), מכתבים שכתב לחברים, תמונות שצילם, שירים ומערכונים שחיבר, ועוד.

להלן קטע מהשיר "הפעם האחרונה" שכתב בימי נעוריו, שבשעתו כוון כנראה לסוף תקופת הילדות: "... רכונים נשב נהזה הזיות / מה צופן העתיד ננסה נא לצפות / העיניים צמודות הן לאש / אך בסתרי ליבנו שם חם וגועש / ... בלבבי שלהבת יקדה / ותדעך רשפים רשפים / כי רק זאת אדע / זו הפעם האחרונה."