אברהם אבוקסיס ז''ל

קורות חיים

אברהם, בן מרדכי ועליה, נולד בג' בכסלו תש"ה (19.11.1944) בסאלה, מרוקו. גדל במרוקו, עלה לארץ עם הוריו ושמונת אחיו ואחיותיו בשנת 1958.

המשפחה השתקעה בתחילה במושב קלחים שבנגב ולאחר מכן עברה להתגורר בקריית שמונה. אברהם התחנך במוסד החינוכי במגדיאל, שם הצטיין בהישגי הספורט שלו.

בתום לימודיו התגייס לצבא והוצב בחיל הנדסה, שם שירת כפלס. לאחר השחרור מצה"ל, חזר לקריית שמונה. בתחילה עבד בעבודות שונות: טרקטוריסט בקק"ל, מפעיל בתחנת דלק, אחר כך השתלב כמנהל עבודה במפעל הטקסטיל "גבור". הוא גם הדריך בתנועת הנוער, ועזר רבות לקליטתם של עולי מרוקו.

אברהם היה בחור גבוה, חסון ויפה תואר. אהב לרקוד ריקודי עם וריקודים סלוניים והיו לו מחזרות רבות. הוא היה אדיב, צנוע ונעים הליכות. בן מסור להוריו, שהקפיד על מצוות כבד את אביך ואת אמך. גם לאחר נישואיו, נהג לבקר אות הוריו אחרי העבודה, בטרם יילך לביתו.

אברהם שירת במילואים בפלוגת הנדסה ונקלט בחברת החיילים הותיקים. צעיר שקט וחביב, שתמיד היה מוכן להושיט יד לעזרה ולבצע כל משימה שהוטלה עליו. במיוחד הצטיין בידע טכני ועל כן הופקד בידיו המקלע הכיתתי, אותו ידע להפעיל בזריזות מפליאה.

במלחמת ששת הימים שימש כמקלען, התפקיד האחראי ביותר במחלקה. את טבילת האש הראשונה שלו עבר בעמק דותן, כאשר יצא עם פלוגתו לחלץ פצועים מהשטח תחת אש האויב. בפעולה זו הפעיל את המקלע שלו, כשהוא עומד זקוף בתוך הזחל"מ. אברהם לא היסס לעלות על מכסה המנוע כדי להמשיך לירות אל מול הטנקים המסתערים. תחת אש כבדה ציווה על הנהג לעצור כדי לאסוף פצועים נוספים. על מעשה גבורה זה צויין לשבח על ידי מפקד החטיבה.

כששאלוהו, לאחר מעשה, אם לא פחד, השיב: "לא חשבתי על פחד... הרגשתי רק שאני נמצא בתוך קרב ובזחל"מ שלי נמצאים חברים וכי אני צריך להציל את החבר'ה". ואילו חבריו מיצו במלים פשוטות את התנהגותו: "אבוקסיס הציל אותנו ממוות".

אברהם הכיר את תמר, מבנות קריית שמונה, במסגרת פעילותו כמדריך עולים חדשים. השניים נישאו ותכננו להביא ילדים לעולם, אך תוכניותיהם נגדעו בהפגזת קטיושות.

בליל יום שלישי י' בטבת תשכ"ט, (31.12.1968), נורו 10 פגזי קטיושה מלבנון על קריית שמונה בשני מטחים. אברהם, ששמע את שריקת הפגזים, הבין מייד במה מדובר. הוא מיהר לרחוב, שם החלו אנשים לחגוג את הסילבסטר, והאיץ בהם לתפוס מחסה. בעוד הוא מנסה לפנותם, נפלה קטיושה בסמוך אליו. אברהם נפצע אנושות, פונה לבית חולים בצפת ונפטר מפצעיו כעבור פחות משעה.

באותו מטח נהרגו עוד שני בני אדם.

אברהם היה בן 24 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שמונה. הותיר אישה, הורים ושמונה אחים ואחיות.