דוד תדמור וקנין ז''ל

קורות חיים

דוד, בן שלמה וסימי, נולד בשנת תש"ו (1946) בקזבלנקה, מרוקו. הוא גדל במשפחה עם חמישה אחים ואחיות. הוריו, שגדלו בעיירות קטנות, עברו להתגורר בקזבלנקה, שם גרו בטירה מרווחת ויפהפיה ובה חדרים רבים, מרפסות וגן נטוע, מדשאות ומזרקות. הטירה הייתה שייכת למשפחה עשירה והוריו של דוד השגיחו על אם המשפחה הקשישה. בטירה זו נולדו דוד ושתיים מאחיותיו, תמר ושולה. כאשר הקשישה נפטרה המשפחה עברה לרובע היהודי, "הפטיו" בקזבלנקה.

דוד למד בבית ספר יהודי, "אם הבנים", והיה סולן במקהלת בית הספר, שהופיעה ברחבי מרוקו.

בשנת 1956 הסתובבו בקהילה היהודית שליחי עליה ממדינת ישראל ועודדו יהודים לעלות לישראל בחשאי, שכן העליה לארץ הייתה אסורה על פי החוק. גם משפחתו של דוד נרשמה לעליה וארזה את חפציה, שנשלחו בדרך הים לצרפת ומשם לארץ. המשפחה המורחבת מצד האב, שכללה סבתא ודודים וילדיהם, בסך הכולשמונה מבוגרים ושמונה ילדים, יצאה לדרך לכיוון טנג'יר. הדרך נמשכה כשנתיים והייתה רצופה תלאות וקשיים, מעבר בלתי חוקי בגבולות, מעצר, שהייה ארוכה בגבול ספרד, טיסה מגיברלטר למרסיי, צרפת ולבסוף - הפלגה באוניה "מולדת" לחיפה.

המשפחה גרה בקרית שמונה. דוד סיים ללמוד, התגייס לצבא ושרת כחוקר במשטרה הצבאית. הוא היה מדריך נוער בקרית שמונה ובמסגרת זו נתן ביטוי לכשרונות שלו - כתב מחזות, הקים קבוצת תיאטרון מקומית, ביים והפיק הצגות עם חוג הדרמה בעיר. דוד כתב שירים, שחלקם התפרסמו בעיתונים מקומיים וארציים. הוא אהב בעלי חיים וגידל חמישה כלבים, איתם נהג לטייל בהרי נפתלי, שם אהב לכתוב ולצלם. לפני מותו החל לכתוב ספר, שלא הספיק לסיימו.

ביום שלישי י"א בטבת תשכ"ט (31.12.1968), בשעות הלילה, נורו שני מטחים של כעשרה פגזי קטיושה על קרית שמונה. מהירי נהרגו שלושה אנשים, בהם דוד, שעבר באותה שעה ברחוב ברל.

בן 22 במותו. דוד הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שמונה.