קורות חיים
ישראל, בן חנה (רגינה) ושאול יהודה, נולד בכפר צ'וג ברומניה (טרנסילבניה) בכ"ו בטבת תרפ"א (06.01.1921). בן למשפחה יהודית ציונית שעסקה בחקלאות ובמסחר, אח לאילנה, שרגא, ניקולאי, ארנסט ואירנה. הוא למד בבית ספר יסודי בכפר, ובגיל 13 הצטרף לאביו בעבודה במשק המשפחתי.
בהיותו בן 20, בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפחה הונגריה את אזור מגוריו וישראל נשלח לשלוש וחצי שנים של עבודות כפייה בגדודי עבודה במסגרת הצבא. בסוף התקופה הצליח לברוח ממחנה מאטהאוזן במנהרה לרוסיה אך נתפס ע"י הרוסים, נחשב בעיניהם כחייל הונגרי ונשלח לעבודות כפייה בסיביר. בדרך לשם הצליח לקפוץ מן הרכבת והגיע ברגל לביתו.
בסוף המלחמה התברר לישראל ששני אחיו, אחותו ושני ילדיה ניספו בשואה.
בסוף 1945 נישא ישראל למלכה (מלוינה) לבית קליין. כעבור ארבע שנים עלו הקומוניסטים לשלטון ורכוש המשפחה הופקע, הם התישבו בעיירה טאשנד ושם גידלו את ארבעת ילדיהם: נתן, קטי, שרגא ורבקה.
ישראל עבד כשוטר, אך פוטר משהגיש בקשה לעלות לישראל ועבר לעבוד במכון הממשלתי למיכון חקלאי. הוא המשיך להגיש בקשות לעלייה, סבל מעוד פיטורים ומעלילות גניבה שהעלילו עליו ורק בשנת 1964, אחרי בקשות מדי שנה, אושר למשפחה להגר מרומניה לאוסטרליה.
עם האישור הזה הם יצאו לאיטליה ומשם עלו לישראל, כאן התישבו בסוף אותה שנה בקרית שמונה. ישראל עבד כטרקטוריסט בשדות אשמורה, באזור המפורז ליד חולתה.
ביום חמישי כ"ו בטבת תשכ"ה (31.12.1964) לפני הצהריים נורתה אש סורית אל טרקטורים ופועלים ישראלים בכל הגזרות מהכנרת וצפונה. היה זה חלק מ"המלחמה על המים" באזור מקורות הירדן באותה תקופה, עקב הפעלת המוביל הארצי בישראל. בשעה עשר וחצי פגע רסיס בישראל שעבד על הטרקטור, והוא נהרג במקום.
ישראל נהרג ביום הולדתו ה-44, פחות מחדשיים אחרי עלייתו לארץ. הותיר אישה וארבעה ילדים, אח ואחות.
הובא למנוחות בבית העלמין הישן בקרית שמונה.