דב נוידרפר ז''ל

קורות חיים

דב, בן אסתר וליפא, נולד בעיר קומרנו בפולין בי"ט בחשון תרצ"ב (30.10.1931), אח צעיר למשה וליעקב. כשהיה בן ארבע שנים עלתה המשפחה לארץ ישראל והתישבה בתל אביב. דב חולה האסטמה עזב את העיר ועבר להרי ירושלים, למד בבית ספר יסודי בקיבוץ קרית ענבים ובתיכון בירושלים.

בגיל 16, למרות בעיותיו הרפואיות, הצטרף ל'הגנה' בירושלים ובגיל 17 לחם בקסטל במסגרת הפלמ"ח, ורק כשבא דב לחופש בתל אביב בתום המצור על ירושלים נודע דבר התגייסותו להוריו.

אחרי מלחמת העצמאות החליט דב להיות איש קיבוץ, הוא רכש השכלה חקלאית בבית הספר החקלאי 'כדורי', וכשסיים ללמוד הצטרף לגרעין המיסדים של קיבוץ נחשון ממערב ללטרון, שם התאקלם מהר מאד. בימים היה עובד אדמה ובלילות שמר עליה.

דב היה איש האדמה והיה גאה על כל התפתחות במשק, על כל שיח שפרח, על כל ירק שגדל ועל כל ביצה שהוטלה. הוא היה מסור לרעיון התנועה הקיבוצית ולתיקון החברה, ואהב ללבן שאלות אלו בויכוחים עם מתנגדים לדעתו. בזמנו הפנוי אהב מאוד לקרוא ואף הקדיש שעות ללימוד השפה האנגלית, כדי שיוכל לקרוא ספרי מופת בשפת המקור. דב היה איש משפחה מסור ולמרות הריחוק הפיזי בינו לבין משפחתו הקפיד לשמור על קשר ולבקר בכל הזדמנות. אוהב אדם היה ואהב לעזור לזולת ככל יכולתו.

ביום שלישי 19.08.1952 יצאו דב ועוד כמה מחברי קיבוץ נחשון להניח מוקשים בנתיבי החדירה של המסתננים מירדן, שהירבו לחדור לארץ באותם ימים. בדרך עלה דב על מוקש שהניחו מסתננים ונפצע קשה, הוא פונה לבית החולים בצריפין אך מת למחרת, בכ"ט באב תשי"ב (20.08.1952).

דב היה בן 21 במותו. הותיר הורים ושני אחים. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוצו נחשון.

בקיבוץ נחשון הוצאה חוברת לזכר דב ובה דברי משפחה וחברים. אביו מספר בה את קורות חייו ומסיים: "למחרת היום הופיעה בעיתון מודעה שדב, חבר קיבוץ נחשון, נפל על משמרתו. אינני גורס ביטוי שגרתי זה. לא! לא נפלת - כי עלית. נשמתך נתעלתה ונצטררה בין כל הנשמות המזהירות של גבורי הגאולה אשר בגופם ובחייהם ממש הקימו את המולדת".