פנחס בן יחיאל כהן ז''ל

קורות חיים

פנחס, בן יונה ויחיאל, נולד בקהיר בירת מצרים בחנוכה תרצ"ג (דצמבר 1932). ילד תשיעי במשפחה.

כשהיה בן שנה עלתה המשפחה לארץ ישראל. הם התיישבו בתל אביב, בכרם התימנים, ופנחס למד בתלמוד תורה. בהיותו בן 14 לערך נתייתם ובסיוע מפעל עליית הנוער אומץ על ידי משפחת בילנסקי ממושב כפר חיים שבשרון. במושב בגר והתחנך, ינק את אהבת אדמת הארץ, ובמהרה הפך ל"מושבניק בדם" - מסור וקשור לאדמה.

נחשון נפתלי הכירו בתקופת ההכשרה בכפר חיים והיה לידידו. הוא מספר: "שלושה דברים הבליטו את פנחס: מבנה גופו - כתפיים רחבות, גבוה וזקוף... השני, חיוכו הכמעט תמידי עם הגומה בלחי; והשלישי - שערו האפור והדליל". הוא זוכר את פנחס כנער מלא חיים שאהב לעסוק בספורט - לרכב על סוסים ולשחות.

עם נחשון ידידו, הצטרף פנחס לתנועת "הנוער העובד". הם בילו במועדון ובחברה, נטלו חלק במטלות הכפר, ועזרו למשפחות המאמצות ברפת ובלול. במסגרת תנועת הגדנ"ע קיבל חינוך צבאי - שימוש בחבל, גלישה ממגדל המים עם אומגה, איתות ושימוש בנשק.

פנחס, כאחיו הבוגרים, נמשך לתנועת המחתרת "לח"י" (לוחמי חרות ישראל). אחיו פרחי-בני התגייס מתנועת לח"י לצה"ל ונפל במלחמת העצמאות, בקרב על עוג'ה אל-חפיר בחנוכה תש"ט (26.12.1948). כעבור זמן קצר הצטרף פנחס כאיש הדור הצעיר של לח"י ליישוב נווה-יאיר בנגב (לימים - קיבוץ עין השלושה), להמשיך וליישם את מה שלמד בכפר חיים - עבודת האדמה.

בבוקר יום רביעי א' בטבת תש"י (21.12.1949), בשעת עבודתו עם הטרקטור בשדות המשק, עלה הטרקטור על מוקש ופנחס נהרג במקום.

פנחס נהרג בשבוע בו מלאו לו 17 שנים, ובדיוק שנה לאחר נפילת אחיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב. הותיר אחים ואחיות.

בהוצאת "יאיר" פורסם הספר "לנֶגב", ובו מוקדש פרק לזכרו של פנחס מזיכרונותיו של ידידו, נחשון נפתלי.