ראובן רובקה קורקין ז''ל

קורות חיים

רובקה (ראובן), כך נקרא בפי כל ידידיו ומכריו, בן ליצחק וחנה קורקין, נולד בסולודקי שברוסיה בשנת תרמ"ט (1889) למשפחה רוסית שהתגיירה בוילנה. בהיותו בן שבע עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחדרה. איכרי חדרה לא אהבו את אדיקותם ואמונתם ביהדות, ובעזרתו של קלבריסקי הם התיישבו בסג'רה (אילניה) ומשם עברו ליבנאל.

אביו של רובקה עסק בשמירת המושבה מפני שכניהם הערבים. רובקה היה פרש מצטיין שנמשך מנעוריו למעשים נועזים של שמירה וכיבוש הקרקע בעמק יזרעאל. בעקבות סכסוך בין אנשי 'השומר' והאיכרים המקומיים נהרג אחד מהפורעים, רובקה הואשם בהרג זה ונכלא בכלא עכו עם יצחק בן-צבי (לימים נשיא המדינה).

עם הצהרת בלפור התגייס רובקה לז'נדרמייה העצמאית של היישוב הגלילי בטבריה. בתום שירותו חזר ליבנאל וקיבל נחלה בבית-גן. בעמל רב פיתח את משקו וחי חיים קשים בעבודת האדמה ובחוסר מים, כמו רוב איכרי המקום.

כשפרצה מלחמת העצמאות וצעירי המושבה יצאו להגן על הארץ קיבל עליו רובקה את השמירה במושבה והיה נאמן לתפקידו. מאז המשיך לשמור במקומות שונים במושבה.

במוצאי שבת כ"ד בתמוז תשי"ד (24.07.1954) חזר רובקה מסרט שהוקרן בבית הספר ושמע רחש באורוות הסוסים. כשניגש לברר את מקור הרחש נורה על ידי מסתננים שבאו לגנוב את הסוסות. רובקה נפצע פצעי מוות. היריות נשמעו ברחבי המושבה ועוררו פחד בקרב התושבים, ובינתיים הגנבים חמקו עם שללם.

קרוביו וידידיו של רובקה מציינים את האירוניה המרה בכך שכדור המוות שארב לו עשרות שנים בשמירה ולא יכול לו, מצאו דווקא בחצר ביתו, כשהגיע לנחלה, מצבו הכלכלי הוטב והוא הרשה לעצמו לבלות וליהנות.

כך כתב שמואל צימרמן בהספד לרובקה: "ידע היישוב בגליל התחתון, שגדל והאדיר - להשיג את החמסנים לפני חומקם עם שללם מתחומנו. כאשר תחת מטר כדורים ובמערכה כבדה היינו מצליחים להחזיר עדר שנגזל, זרי הרדוף מקשטים את הפרדות ומנצחים עליזים ומתרוננים רוכבים עליהן... מה מאושרים היינו לו גם הפעם היתה העלילה מסתיימת ככה, ולא להניח את זרי ההרדוף על קברו של רובקה".

בן 65 היה רובקה בהירצחו. בית 'השומר' בכפר גלעדי ביקש שייקבר ליד חבריו השומרים, אך בניו החליטו להביאו למנוחות ליד אמם, בנחלתם בבית-גן שביבנאל.