ניצן רבאון ז''ל

קורות חיים

ניצן, בת רות ומרדכי, נולדה בטבריה בי"ד בניסן, ערב פסח תרצ"ב (20.04.1932). ב- 1937 הגיעה עם הוריה ואחיה יוסף לקרית עמל, הם היו בין מאה המשפחות המייסדות של המקום. ניצן למדה בבית ספר יסודי בקרית עמל ובתיכון ויצ"ו בחיפה, והשתלמה בסמינר למורים ליד בית הספר הריאלי.

בשאיפתה להוכיח כי אינה נופלת מהבנים בלטה בפעילויות איתם, בגדנ"ע ובאגודה הימית של "הפועל" איתם שייטה מחיפה לתל אביב. היתה נערה יחידה ב"שיוט הערים" בתש"ח, פעילה ב"הגנה" בשירותי קשר מעל מגדל התצפית בקרית עמל.

בפסח תש"ט, עם תום מלחמת העצמאות ושחרור הנגב, יצאו ניצן וחברתה הטובה רותי מייסנר לטיול בטרמפים לאילת. ניצן היתה אז לפני גיוס, ורותי חיילת בחופשה. בדרכן חזרה, ביום כ' בניסן, חול המועד פסח תש"ט (19.04.1949), הן התעכבו בעין חוסוב (עין חצבה), ושם הצטרפו לכתריסר חיילים ואזרחים שנסעו במשאית צבאית לסדום.

המשאית נסעה צפונה וכשהגיעה לקטע דרך מוקף גבעות חוור, כ- 10 ק"מ מצפון לעין חוסוב ולמעלה מ- 3 ק"מ בתוך שטח ישראל, נתקלה במארב, כנראה ירדנים בלבוש בדואי. מהמארב נפתחה על המשאית אש כבדה מטווח קצר, המשאית עצרה ומי שלא נפגע קפץ החוצה, בעוד האש ממשיכה עד שג'יפים של צה"ל הניסו את התוקפים לשטח ירדן. בהתקפה נהרגו ששה מהנוסעים, שלושה חיילים ושלושה אזרחים, וחמישה נפצעו. ניצן ורותי נפגעו מכדורי דומדום קטלניים תוך כדי קפיצתן מהמשאית, שתיהן נהרגו במקום.

ניצן מתה ערב יום הולדתה ה- 17, הותירה הורים ואח. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית טבעון ליד חברתה רותי. על קבריהן נחקק: "הנאהבות והנעימות בחייהן ובמותן לא נפרדו".

זכרה של רותי מונצח בספר יזכור לחללי כוחות הבטחון.

לזכר ניצן ורותי יצאה חוברת זכרון. כתבה אימה של ניצן: "אייך בתי? - הלכתי אחרייך בעקבות שירים שאהבת, הסתכלתי בצמאון בפניהן הורודות, החמודות של חברותייך שאהבוך, בעיניים הטהורות האמיצות של חברייך שאהבוך, חקרתי בהן: כלום לא נשתייר בהן שבריר של חיוכך, צל עקבות התלהבותך הרוננת? נשמתי את ריח בגדייך - בגדים אלה שהפכת מכסות חולין למבע אשיותך החיננית - אך לריק עמלי, את מתחמקת ממני - והרי לאחר שידום הקול עוד נשמע הרחק ההד, ולמה לא אוכל את הדי הדים אלה שהקרנת על החי והדומם שמסביבך?

לנו - לאמהות המפוכחות של ימינו - אין האמונה התמימה, שנוסיף לראות את אהובינו בעולם הבא. את לא הפכת כרוב זך כנפיים שזכותו תגן עלינו. את הפכת - ילדתי - לקרקע אם לרקפת ולכלנית, במקום להיות אם לתינוק - עלמך החמוד. את יכולה להיות אם ששבט שלם מתברך בה - את ילדתי ורותי ומרים. אנו האמהות המפוכחות של דורנו - לא נשארנו ללא שריד אשליה רחימאית, אנו יודעות עמוק עמוק בליבנו: כל עוד אנו האמהות נושמות לא נגזרה כליה על בנותינו. הן חיות בתוך תוכנו, כי אנחנו כור מחצבתן. מאתנו קורצו. מאתנו נלקחו ואלינו תשובנה".