ראובן ויוי מאירי ז''ל

קורות חיים

ראובן (ויוי), בן אסתר ויצחק, נולד בתל-אביב בט"ז באייר תרפ"ח (06.05.1928). אימו הייתה מהראשונות שסיימו את סמינר לוינסקי בתל אביב, והייתה הגננת הראשונה של מושב תל עדשים בעמק. אביו נמנה על מיישבי הגליל. את חינוכו היסודי רכש ויוי בבית הספר "הכרמל", ואחר כך למד בבתי הספר "תיכון חדש" ו"מקס פיין", באחרון למד מסגרות. בילדותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", ולימים שימש כמדריך בתנועה.

בבגרותו היה ויוי חבר ב"הגנה", לוחם חי"ש (חיל השדה) - מהכוחות הקרביים ביותר שבמחתרת. הוא היה בחור חסון, גבה קומה, שלו ובטוח ביכולותיו, אשר נודע כמי שמשרה אוירה בוטחת ושלווה סביבו.

עם הגרעין שאליו השתייך עלה לאדמות גוש עציון שבהר חברון ביום 11.02.1947, והיה ממקימי קיבוץ רבדים. לאחר זמן מה חזר לתל אביב, אך בחודש פברואר 1948, משהחריפו הקרבות בגוש עציון, חזר לקיבוץ והצטרף למגיני רבדים.

ביום ה' באייר תש"ח (14.05.1948), יום הקמת מדינת ישראל, נפל הקיבוץ לידי הערבים ולוחמיו הלכו בשבי הירדני. ויוי נותר בשבי במשך תשעה חודשים, עד ששוחרר עם אחרוני השבויים והוחזר לארץ ביום 28.02.1949. הוא הצטרף לחבריו מרבדים, ועמם עסק בשיקום הקיבוץ ובהקמתו מחדש בשפלת יהודה.

בפסח תש"ט (אפריל 1949) החלו מטיילים רבים לסייר באזורי הנגב. הנגב זה עתה שוחרר במלואו, ולאחר הסכם שביתת הנשק עם ירדן (03.04.1949) סברו רבים שהאזור בטוח. ויוי, שחודשיים קודם עוד היה בשבי, יצא לטיול בנגב עם חברתו, רחל, ועם שניים מחבריו לקיבוץ. הם לנו בעין חוסוב (עין חצבה כיום), בערבה הצפונית, ולפנות בוקר חיפשו טרמפ.

ביום שלישי כ' בניסן תש"ט (19.04.1949) נאספו 12 מטיילים, בהם ויוי וחברתו, ונסעו בטרמפ במשאית אספקה שנסעה לסדום. המשאית נסעה צפונה ונכנסה לקטע דרך מוקף גבעות-חוור, הנמצא כעשרה קילומטרים מצפון לעין חוסוב. חולייה שעברה את הגבול מירדן ארבה להם, כשחבריה מחופשים לבדואים, ופתחה על המשאית באש מתוך עמדות, שהוכנו במרחק של כ- 30 מטר מהדרך.

במכת האש הראשונה נפגעו כמה אנשים. המשאית נעצרה והתוקפים המשיכו לירות בנוסעים מטווח קרוב, אולם כמה ג'יפים של צה"ל שהיו בסיור הניסו את התוקפים חזרה לשטח ירדן. חמישה איש נפצעו בפיגוע זה, ושישה מטיילים נהרגו - שלושה מהם חיילים ושלושה אזרחים, בהם ויוי. ויוי נפצע תחילה בידו, אחר הצליח לקפוץ מהמשאית, ואז נורה מקרוב בראשו ונהרג במקום. חברתו רחל נפצעה מהירי.

ויוי היה בן 21 במותו, רווק. הוא הותיר הורים ואח - גדי. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ רבדים, וקברו היה הראשון שנכרה באדמת הקבוץ המחודש.

לאחר מותו הונצחו שמו ופועלו של ויוי בחוברת "בנפול", שהוציא קיבוץ רבדים לזכרו ולזכר כמה מחבריו שנפלו במלחמת העצמאות.