קורות חיים
אריה לייב, בן חיה לאה ודב יפה, נולד בי"ג בסיון תרל"ו (05.06.1876) בגרודנא שברוסיה, נצר למשפחת רבנים ידועה. סבו מצד אביו היה הרב מרדכי גימפל יפה, שהשתקע ביהוד בראשית העלייה הראשונה, וסבו מצד אימו היה ר' פישל הכהן לאפין, מחלוצי הבונים של ירושלים.
תחילת חינוכו של לייב יפה היתה ב"חדר". בשנים 1891 עד 1892 למד בישיבת וולוז'ין, ואחר כך, עד שנת 1901, למד באוניברסיטאות בהיידלברג, פרייבורג ולייפציג - התמחה בפילוסופיה, שפות אירופאיות ומדעים שונים.
כבר בצעירותו היה לייב יפה פעיל בתנועת "חיבת ציון". הוא השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897, מאז שימש כציר בכל הקונגרסים הציוניים. כאשר הציע הרצל בשנת 1903 לקבל את אוגנדה כמקלט זמני לעם היהודי במקום ארץ ישראל, היה לייב יפה מהלוחמים העקביים נגד ההצעה ולמען התיישבות בארץ.
במסגרת פעילותו הציונית ערך מסעות בין קהילות יהודיות, פירסם מאמרים רבים ונבחר לחבר הוועד הפועל הציוני הגדול. בעת מלחמת העולם הראשונה פעל לייב יפה למען פליטים יהודים, והיה יו"ר ההנהלה הציונית במוסקווה. בשנת 1919, כשנכבשה וילנה ע"י הפולנים, נאסר וכמעט שהוצא להורג. רק בזכות התערבות נכבדים בריטים ואמריקאים שוחרר.
לייב יפה היה גם עיתונאי, משורר וסופר. כבר בהיותו בן 17 פירסם שיר ברוסית ב"ווסחוד". בגיל 22 פירסם כתבות בעיתונים ברוסיה על הקונגרסים הציוניים, ובגיל 27 יצא לאור ספר שיריו ברוסית.
מאז כתב וערך בכמה עיתונים, בהם "העולם", "יידישע צייטונג" ו"נובוסטי", ופירסם ספרים ושירים רבים בשתי השפות שבהן שלט - רוסית ואידיש. למרות שרוב פעילותו היתה בגולה, שירתו היתה כולה שירה ציונית לאומית, רוויית געגועים לארץ ישראל. לייב יפה גם תרגם לרוסית מבחר מהשירה העברית, הוא היה ראשון מתרגמי ביאליק וטשרניחובסקי לרוסית. עם זאת, בכל ימי חייו פירסם רק כעשרה שירים בעברית, שכן הרגיש יותר בנוח עם הרוסית והאידיש.
בשנת 1910 נישא לייב יפה לפרידה לבית קפלן. בתחילת שנת 1920 עלו לארץ, זמן קצר אחרי שעלה לארץ אחיו בצלאל יפה, שהיה מבוני העיר תל אביב.
לייב יפה, רעייתו פרידה ובנותיהם מרים ותמר התיישבו בירושלים. לאחר כשנה נולד בארץ הבן בנימין. תחילה פעל לייב יפה בוועד הצירים. לאחר מכן היה עורך עיתון "הארץ", בתפקיד זה החזיק שלוש שנים עד 1923. בשנת 1922, במלאת 25 שנה לקונגרס הראשון, נבחר לערוך את "ספר הקונגרס".
משנת 1923 החל לעבוד בקרן היסוד, והיה שליח למדינות דרום אמריקה, פולין והמדינות הבלטיות. בשנת 1926 מונה לייב יפה למנהל קרן היסוד, ובתפקיד זה שירת עד מותו. במסגרת תפקידו סייר בארצות רבות, בכל רחבי תבל, כדי לאסוף כספים עבור מפעל ההתיישבות הציוני. גם בימי מלחמת העולם השנייה נסע בעולם, ואף שהה זמן מה בלונדון המופצצת.
באישיותו של לייב יפה היה שילוב מיוחד של משורר ואיש רוח, שניהל את המוסד הכספי המרכזי של התנועה הציונית במשך שנים רבות. בכל נאומיו הדגיש את הקשר בין התרומות הכספיות לבין הערך הרוחני של הציונות.
ביום חמישי ל' באדר א' תש"ח (11.03.1948) הצליח ערבי להכניס מכונית תופת לחצר המוסדות הלאומיים ברחוב המלך ג'ורג' במרכז ירושלים. המכונית העמוסה חומרי נפץ הוכנסה לחצר על ידי נהג בקונסוליה האמריקאית שהיה סוכן כפול. הוא הצליח לרכוש את אמונם של כמה מאנשי ה'הגנה' כאשר הבטיח לספק להם נשק, ועקב כך הותר לו להכניס את מכוניתו לחצר הפנימית דרך משמרות הנוטרים, חברי ה'הגנה' שהופקדו על שמירת המקום.
לאחר שהעמיד את המכונית בחצר יצא ממנה הנהג בתואנה כלשהי. המכונית עמדה במרכז החצר, מתחת ללשכתו של יו"ר הנהלת הסוכנות דוד בן-גוריון. כאשר אחד הנוטרים הזיז את המכונית לאגף קרן היסוד, היא התפוצצה.
הפיצוץ גרם להריסת חלק מהקיר החיצוני של הבניין, ובעיקר נפגע קשה אגף קרן היסוד. 12 יהודים, בהם ששה נוטרים, נהרגו בהתפוצצות ועוד כ- 45 נפצעו. לייב יפה נהרג ליד שולחן עבודתו.
בן 71 היה במותו. לייב יפה הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בסנהדריה, ירושלים. בשנת תשכ"ח (1967), אחרי מלחמת ששת הימים, הועבר לייב יפה למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים.
שמו של לייב יפה ופירוט תולדות חייו מוזכרים באנציקלופדיות רבות, ביניהן האנציקלופדיה העברית, האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, לקסיקון הספרות העברית, הלקסיקון הציוני ועוד.
זכרו של לייב יפה הונצח בערים ירושלים, באר שבע, נתניה ורמת גן בקריאת רחוב על שמו - רחוב לייב יפה.
בשנת 1950 הוקם בנגב מושב תלמי יפה, הקרוי על שמו של לייב יפה.
בשנת 1964 יצאו לאור כל כתבי אריה לייב יפה, בעריכת בנו בנימין יפה.
לקראת מלאת מאה שנה להולדת אריה לייב יפה ערך בנו בנימין, עם עורכים נוספים, ביבליוגרפיה של כתבי אביו. הביבליוגרפיה מקיפה 56 שנות פעילות ספרותית ופובליציסטית, בתקופה שבין 1892 ל-1948.