תפריט נגישות

מיכאל אדלר ז''ל

בן תיאודורה ואברהם
נולד בכ"ה בניסן תר"פ, 13/4/1920
התגורר בירושלים
נהרג בפעולת איבה
בכ"ו בטבת תש"ח, 8/1/1948
בירושלים
הובא למנוחת עולמים בירושלים - הר הזיתים
גוש: טו, חלקה: 3, שורה: 3
הותיר: אישה
מיכאל מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 14

קורות חיים

מיכאל אדלר, בן אברהם (אלברט) ותיאודורה (לבית מרקוביץ'), נולד בכ"ה בניסן תר"פ (13.04.1920) במינכן, גרמניה, בן למשפחה יהודית שהיגרה למינכן מן העיר ברסלאו לאחר מלחמת העולם הראשונה. למד בבית הספר היסודי בברסלאו, ואת לימודיו התיכוניים סיים במינכן.

בשנת 1936, עם עליית הנאצים לשלטון, עזבו הוא ומשפחתו את גרמניה והיגרו לעיר פוזיטנו שבאיטליה. כעבור זמן מה נסע להולנד, ושם הצטרף להכשרה ציונית לקראת עלייה לארץ-ישראל.

בשנת 1939 עלה ארצה לבדו, בעוד שמשפחתו נותרה באיטליה. בארץ עסק מיכאל בחקלאות ובגננות, וכתחביב נהג לעסוק בצילום.

במלחמת העולם השנייה התנדב מיכאל בצבא הבריטי ויצא לאיטליה להילחם בגרמנים. עם תום המלחמה ביקש מיכאל לחפש את בני משפחתו, ולשם כך ערק מן הצבא הבריטי. חיפושיו העלו שמשפחתו נלקחה מאיטליה לאושוויץ, ושם נרצחו כל בני המשפחה: אביו, אברהם אלברט, אימו - תיאודורה לבית מרקוביץ', אחיו הצעיר ממנו סטפן ואחותו הצעירה מריון.

מכיוון שערק מן הצבא הבריטי לצורך חיפושיו אחרי משפחתו, לא יכול מיכאל לחזור ארצה בדרך ליגאלית, והוא נאלץ לעבור דרך ארוכה וקשה, רצופת תלאות וסכנות. בסופו של דבר הצליח להבריח את הגבול דרך סוריה ולהיכנס ארצה. הוא התיישב בירושלים, והסתתר מפני השלטונות הבריטיים אשר ערכו חיפושים אחריו.

בשנת 1947 התחתן מיכאל עם זהבה גרוסמן שעלתה לירושלים מפולין. בעקבות החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר על הקמת מדינה יהודית והכרזת הבריטים על עזיבתם את הארץ, יצא מיכאל ממחבואו והחל לעבוד כנהג משאית במסלולים מסוכנים בירושלים השרויה במלחמה. גיסו - אחי אשתו - הזהיר אותו שנסיעותיו כרוכות בסכנת חיים, וכי העובדים הקבועים של חברת ההובלה נמנעים מלהוביל אספקה לשכונות הדרום-מזרחיות של העיר מפאת הסיכון שבכך. אולם מיכאל הרגיש כי האנשים שאליהם הוא נוסע מחכים לו וזקוקים לאספקה ולמזון שהוא מביא להם. כמו כן, הוא חש כי אחרי שהצליח לעבור את מלחמת העולם השנייה ללא פגע ולהימלט מהגורל האכזר שנגזר על משפחתו בידי הגרמנים, כאן - בארץ-ישראל - הוא בטוח.

ב - 08.01.1948 יצא מיכאל עם מכונית המשא בדרכו להביא אספקת מזון לילדים ששהו בחוות הלימוד בתלפיות - שם למדו ילדים שניצלו מן השואה באירופה. שכונת תלפיות היתה מנותקת באותה עת בשל מצב המלחמה, ומיכאל, שהגיע ממרכז העיר, ביקש מן החיילים הבריטיים רשות לעבור דרך האזור המוגן של המושבה הגרמנית, כדי להימנע מנסיעה בקטע המסוכן שבין בריכת הסולטן ומחנה אלנבי, אולם הרשות לא ניתנה לו.

בשעה שתיים בצהרים, בסמוך לבריכת הסולטן - ליד בית המדפיס הממשלתי, עצרו את מיכאל ערבים חמושים מ"המשמר הערבי הלאומי" והורו לו לצאת ממכוניתו. מייד עם צאתו מהמכונית ירו הערבים שתי יריות בראשו והרגוהו במקום. המשאית הועלתה באש בידי המון ערבי פרוע. מיכאל נרצח בכ"ו בשבט תש"ח (08.01.1948) תחת עיניהם הפקוחות של זקיפי צבא אנגליה, שלא עשו מאומה להצלתו.

בן 28 היה במותו. אשתו זהבה היתה בחודש השלישי להריונה בעת הירצחו. כשישה חודשים אחרי שמיכאל נרצח נולדה בתו, ונקראה מיכאלה, על שמו.

הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבהר הזיתים, ירושלים. טקס קבורתו נערך באישון לילה, תחת מטחי יריות.

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי