משה מינהרד ז''ל

קורות חיים

משה, בן לודויג וארנסטינה, נולד בשנת תרנ"ז (1897) בפולמידה, פולין. הוא למד לימודים גבוהים בצ'כיה וסיים שם כמהנדס כימיה, ובעת לימודיו היה פעיל באגודות סטודנטים ציוניות. לאחר מכן עבד בחברת נפט רומנית ומילא בה תפקידים בכירים.

בשנת 1937 עלה לארץ ישראל והחל לעבוד בבתי הזיקוק בחיפה. ערב מלחמת העצמאות משה היה יושב-ראש אגודת העובדים היהודים החודשיים במפעל ונבחר לחבר ועדת המצב שתפקידה היה לארגן את הביטחון, עם תחילת אירועי המלחמה התריע לא פעם על מצב הביטחון במפעל בפני השלטונות, אך לא זכה אצלם לאוזן קשבת.

משה גר בחיפה עם אשתו מרים ובנו עזרא.

ערב מלחמת העצמאות היו מפעלי בתי הזיקוק במפרץ חיפה המפעל הגדול ביותר באיזור. עבדו בו כ- 2,400 עובדים, מהם 400 יהודים והשאר ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכן חנתה במקום יחידה מהלגיון הערבי בפיקוד בריטי. למרות שחלק מהעובדים היהודים במפעל היו חברי ה'הגנה' לא ניתן היה לארגן שם יחידות התגוננות עם נשק, זאת עקב מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית.

לאחר החלטת החלוקה באו"ם (29.11.1947) גאתה המתיחות בארץ אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים בדרך כלל בין יהודים לערבים. ביום י"ז טבת תש"ח (30.12.1947) בשעה 10.20 לפני הצהריים עברו אנשי אצ"ל בטנדר וזרקו 2 פצצות לעבר עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. דקות לאחר מכן החלו ערבים רבים במפעל לפגוע בחבריהם היהודים, באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערביים פעלו באין מפריע ולעתים אף בשיתוף פעולה מצד הנוטרים הערביים.

המהומות נמשכו כשעה ורבע, רק סמוך לשעה 12 בצהריים החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות שהביאו להפסקת ההתפרעויות. הבריטים פינו את העובדים היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום דמים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים, בהם משה, ועוד 51 נפצעו.

משה היה בן 50 במותו, הובא למנוחות בחלקת חללי בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה.