יעקב ז'אקי לבקוביץ ז''ל

קורות חיים

יעקב, בן יחזקאל, נולד בראש חודש ניסן תרפ"ז (03.04.1927) בציריך, שוויץ. מוצא משפחתו מהעיר לודז' בפולין, אביו היה בעל זיקה יהודית ציונית וכך חינך את יעקב ואת אחותו. בציריך, אחרי לימודיו, עבד יעקב כמסגר בבית חרושת לחומרי בניין במשך שלוש שנים ובמקביל למד עברית.

בתום מלחמת העולם השניה עלה יעקב עם חבריו לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ. במהלך אירועי השבת השחורה (29.06.1946) נעצר על ידי הבריטים וישב במשך חודש וחצי במחנה המעצר ברפיח. לאחר ששוחרר עבר יעקב להתגורר בחיפה ועבד בעבודות שונות. בקיץ 1947 התקבל לעבודה בבתי הזיקוק כמסגר באיזור הבנייה החדשה, ועבר לגור בקרית ביאליק.

ערב מלחמת העצמאות היו מפעלי בתי הזיקוק במפרץ חיפה המפעל הגדול ביותר באיזור. עבדו בו כ- 2,400 עובדים, מהם 400 יהודים והשאר ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכן חנתה במקום יחידה מהלגיון הערבי בפיקוד בריטי. למרות שחלק מהעובדים היהודים במפעל היו חברי ה'הגנה' לא ניתן היה לארגן שם יחידות התגוננות עם נשק, זאת עקב מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית.

לאחר החלטת החלוקה באו"ם (29.11.1947) גאתה המתיחות בארץ אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים בדרך כלל בין יהודים לערבים. ביום י"ז טבת תש"ח (30.12.1947) בשעה 10.20 לפני הצהריים עברו אנשי אצ"ל בטנדר וזרקו 2 פצצות לעבר עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. דקות לאחר מכן החלו ערבים רבים במפעל לפגוע בחבריהם היהודים, באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערביים פעלו באין מפריע ולעתים אף בשיתוף פעולה מצד הנוטרים הערביים.

המהומות נמשכו כשעה ורבע, רק סמוך לשעה 12 בצהריים החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות שהביאו להפסקת ההתפרעויות. הבריטים פינו את העובדים היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום דמים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים ועוד 51 נפצעו. בין ההרוגים היה יעקב, שנאבק עם תוקפיו אך הוכה למוות מגבו.

יעקב היה בן 20 במותו, הובא למנוחות בחלקת חללי בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה.