משה מנפרד כהן ז''ל

קורות חיים

משה (מנפרד), בן זיגמונד (שמואל) ורוזה כהן, נולד בכ"א באדר א' תרע"ג (28.01.1913) בכפר גהאוס בגרמניה, שם שימש אביו כמורה. את לימודי היסוד עשה בבית הספר שבמקום, ומשם עבר לעיר הקרובה וסיים לימודים בבית ספר תיכון עברי, תוך כך גם הצטרף לארגון נוער ציוני. לאחר מכן עבר ללמוד בבית ספר מקצועי של 'אורט' בלטביה.

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל, הצטרף לקבוצת גשר ומשם עבר לאשדות יעקב, שם עבד כרתך וכמכונאי. הוא הצטיין בתבונת כפיים, וכתחביב עסק ביצירת פריטי בית שונים ממתכת, נחושת בעיקר, וכן בבניית רהיטים. תחביבו הנוסף היה צילום.

בשנים 1935 - 1938, בתקופת שהותו בקיבוץ, שימש כנוטר, ובעת המאורעות היה פעיל מאוד בהגנת הקיבוץ. בשנת 1938, כשהמאורעות בשיאם, החל לעבוד מטעם 'אגד' כנהג בצבא הבריטי וסיכן את עצמו מפעם לפעם - באחד המקומות עלה רכבו על מוקש והוא נפצע קשה בגבו ושכב תקופה ממושכת.

משהחלים עבר להתגורר בחיפה. הוא החל לעבוד כרתך בבתי הזיקוק, אך לאור ניסיונו המקצועי התמנה כמנהל מחלקת הרתכות בבתי הזיקוק. בתקופה זו נשא לאישה את גרטרוד לבית רוזנטל, ונולדו להם שני בנים.

ערב מלחמת העצמאות, היו בתי הזיקוק המפעל הגדול ביותר באזור. עבדו בו כ - 2,400 עובדים, 400 מתוכם יהודים, והיתר - ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכמו כן חנתה במקום יחידה מ'הליגיון הערבי' בפיקוד בריטי. אף על פי שחלק ניכר מהעובדים היהודיים היו חברי ה'הגנה', לא ניתן לארגן יחידות התגוננות נושאות נשק, בגלל מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית החזקה.

אחרי החלטת האו"ם על חלוקת הארץ, הלכה המתיחות בארץ בין יהודים לערבים וגאתה, אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים.

בי"ז בטבת תש"ח (30.12.1947), בשעה 10:20 לפני הצהריים, זרקו כמה מאנשי האצ"ל 2 פצצות מתוך טנדר חולף לעבר כמה עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. כמה דקות לאחר מכן החלו ערבים בתוך המפעל לפגוע בחבריהם היהודים באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערבים פעלו באין מפריע, ולעיתים נהנו משיתוף פעולה מצד הנוטרים הערבים. המהומות נמשכו כשעה ורבע. רק סמוך לשעה 12 החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות, שהביאו להפסקת ההתפרעויות, ופינו את היהודים שניצלו ואת הנפגעים.

בתום הטבח התברר כי בבתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים ועוד 51 נפצעו. משה היה בין ההרוגים באותו יום דמים, י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947).

בן 34 היה משה במותו, הותיר אישה ושני בנים, מיכאל וגדעון.

הובא למנוחת עולמים בחלקת בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה.