יעקב גינטר יעקובוביץ' ז''ל

קורות חיים

יעקב נולד ברוייץ שבשלזיה העלית בכ"ג באב תרע"ו (12.08.1916). משפחתו של יעקב - הורים ושישה ילדים - היגרה לגרמניה בהיותו בן שנתיים. הוא התחנך בברלין על ברכי התרבות הגרמנית, ובבית קיבל מאביו החנווני חינוך יהודי-ציוני אדוק. בהיותו בן 15 הצטרף יעקב לתנועת הנוער "הבונה". בהיותו בן 18 יצא להכשרה "לקלן", והיה מדריך אהוב וחביב על הכולבתנועה. הוא נודע כבעל אופי איתן, טיפוס כן וישר אשר מעולם לא נכנע למכשולים שבדרך.

יעקב הצליח לעלות ארצה בהיותו בן 21, וכשהגיע, הצטרף לקיבוץ המאוחד בתל-יוסף. הוא התחתן עם אסתר (אירקה), והם התגוררו זמן מה בקיבוץ קדמה שבחבל לכיש. לאחר שנה עזבו את הקיבוץ ועברו לחיפה, שם עבד יעקב כפועל. לזוג נולדה בת, רות, שנקראה על-שם אחותו של יעקב, שנספתה עם הוריו בשואה.

בתחילת מלחמת העולם השנייה התנדב יעקב לחיל הנהגים ועבד בסדנא. מכריו מתקופה זו זוכרים אותו כחייל שקט, מסור ובעל משמעת עצמית גבוהה.

יעקב היה איש-הארץ, קשור לאדמתה בכל נימי נפשו. הוא היה מתון מטבעו, האמין בבני האדם ואהבם. גם בתקופת המאורעות, בעבדו יחד עם הערבים, היה חוזר ומספר על ידידותו עמם, מעולם לא האמין כי יעשו לו כל רע. בתום המלחמה עבד כנהג בצבא, ואחר קיבל עבודה כנגר בבתי הזיקוק שבחיפה. הוא ומשפחתו ידעו מצוקה כלכלית, אך על אף קשיי המקום יעקב לא הסכים לעזוב את עבודתו החדשה, משום שהחשיב את המפעל ואת אנשיו ביותר. חבר מתאר כיצד סיפר לו יעקב, יומיים לפני מותו, שאחד מהפועלים הערביים במפעל, שעה שעמדו על פיגומים, אמר לו לפתע: "יכולתי לתת לך דחיפה קלה והיית נהרג ואף אחד לא היה יודע..." אותו 'ידיד' ערבי, הבטיח שלעולם לא היה עושה דבר שכזה, אם כי הזהיר את יעקב שפועל אחר עלול לעשות זאת.

ערב מלחמת העצמאות בתי הזיקוק במפרץ חיפה היו המפעל הגדול ביותר באזור. עבדו בו כ - 2,400 עובדים, מהם 400 יהודים והשאר ערבים. אבטחת המקום הייתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכן חנתה במקום יחידה מהלגיון הערבי בפיקוד בריטי. למרות שחלק מהעובדים היהודים במפעל היו חברי ה"הגנה", לא ניתן היה לארגן שם יחידות התגוננות עם נשק, זאת עקב מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית. לאחר החלטת החלוקה באו"ם (29.11.1947) גאתה המתיחות בארץ, אך בתוך המפעל המשיכו, בדרך כלל, להתקיים יחסי עבודה תקינים בין יהודים לערבים.

ביום שלישי י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947), בשעה 10.20 בבוקר, עברו אנשי אצ"ל בטנדר וזרקו שתי פצצות לעבר עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו שישה פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. דקות לאחר מכן החלו ערבים רבים במפעל לפגוע בחבריהם היהודים, באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערביים פעלו באין מפריע ולעתים אף בשיתוף פעולה מצד הנוטרים הערביים.

המהומות נמשכו כשעה ורבע, ורק סמוך לשעה 12 בצהריים החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות שהביאו להפסקת ההתפרעויות. הבריטים פינו את העובדים היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום דמים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים ועוד 51 נפצעו. בין ההרוגים היה גם יעקב.

יעקב היה בן 31 במותו, הותיר אישה ותינוקת בת 6 חודשים. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקת חללי בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה.

בחוברת יזכור שהוצאה להנצחת ל"ט חללי בתי הזיקוק יש פרק קצר לזכרו של יעקב, בו חבר שהכירו מתארו ומספידו.