שאול סוני ז'יטין ז''ל

קורות חיים

שאול נולד בשנת תרע"ז (1917) בלוצק שבפולין להורים אמידים. סיים לימודי תיכון בעירו, ולמרות שעתידו הכלכלי היה מובטח, החליט לעלות לארץ ישראל. בארץ החל ללמוד בטכניון בחיפה. במלחמת העולם השניה נותק הקשר עם הוריו והוא נותר מחוסר כל. לפרנסתו החל לעבוד בכל עבודה מזדמנת וחי בדוחק.

שאול התנדב לשרת בבריגדה (החטיבה היהודית הלוחמת) ובמסגרתה הגיע להולנד ולבלגיה. שם נודע לו כי כל משפחתו נספתה בשואה והוא נותר בודד. לאחר השחרור מהצבא חזר לחיפה ועבד במשרד טכני שתיכנן את הרחבת בתי הזיקוק בחיפה. היה בעל לב זהב, נאמן וצנוע.

ערב מלחמת העצמאות, היו מפעלי בתי הזיקוק במפרץ חיפה המפעל הגדול ביותר באיזור. עבדו בו כ- 2,400 עובדים, מהם 400 יהודים והשאר ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכן חנתה במקום יחידה מהלגיון הערבי בפיקוד בריטי. למרות שחלק מהעובדים היהודים במפעל היו חברי ה'הגנה' לא ניתן היה לארגן שם יחידות התגוננות עם נשק עקב מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית.

לאחר החלטת החלוקה באו"ם גאתה המתיחות בארץ אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים בדרך כלל בין יהודים לערבים. ביום י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947) בשעה 10.20 לפני הצהריים עברו אנשי אצ"ל בטנדר וזרקו 2 פצצות לעבר כמה עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. כמה דקות לאחר מכן החלו ערבים רבים במפעל לפגוע בחבריהם היהודים, באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערביים פעלו באין מפריע ולעיתים אף בשיתוף פעולה מצד הנוטרים הערביים.

המהומות נמשכו כשעה ורבע. רק סמוך לשעה 12 בצהריים החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות, שהביאו להפסקת ההתפרעויות. הבריטים פינו את העובדים היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום דמים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים, בהם שאול, ועוד 51 נפצעו.

שאול היה בן 30 במותו, הובא למנוחות בחלקת חללי בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה.