ארנולד וולף ז''ל

קורות חיים

ארנולד וולף נולד בגרמניה בכ"ח באדר א' תר"ס (27.02.1900).

השלים חוק לימודיו התיכוניים בבית ספר תיכון במחוז אלזס לותרינגייה, שם למד גם בטכניון. משם יצא ללמוד באוניברסיטה בפרייבורג ובבית הספר הטכני הגבוה בקרלסרוהה, שם סיים לימודים בהנדסת מכונות, והחל לעבוד כמהנדס במפעלי 'סימנס' בברלין - ועבד בהם כשמונה שנים.

בשנת 1933 נשא אישה והחל בהכנות לעלייה לארץ ישראל, ולשם כך למד את מקצוע הנגרות. בשנה שלאחר מכן, 1934, הגשים את חלומו ועלה ארצה עם רעייתו. המשפחה התיישבה בקריית חיים, ובשנת 1935 נולד בנם, מיכאל. בארץ עבר ארנולד את כל התהליך הקשה של 'יקה' ומהנדס. הוא עבד בנגרות, ובכל עבודה מזדמנת.

בשנת 1939 אושרה התקבלותו לאגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בארץ-ישראל, ובסוף שנת 1940 החל לעבוד בבתי הזיקוק. שם טיפס משלב לשלב, מפועל עד למהנדס ולמנהל עבודה. אף על פי שתפקידו היה משרדי, אהב להיות בשטח, ותמיד נראה בבגדי עבודה, רכוב על אופניו בין המתקנים השונים.

במפעל פיתח יחסים טובים עם פועליו, והם הכירו והוקירו אותו. הוא התייחס בהגינות לכל העובדים - יהודים וערבים - גם אלה שקמו יום אחד וטבחוהו.

ערב מלחמת העצמאות, היו בתי הזיקוק המפעל הגדול ביותר באזור. עבדו בו כ - 2,400 עובדים, 400 מתוכם יהודים, והיתר - ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכמו כן חנתה במקום יחידה מ'הליגיון הערבי' בפיקוד בריטי. אף על פי שחלק ניכר מהעובדים היהודיים היו חברי ה'הגנה', לא ניתן לארגן יחידות התגוננות נושאות נשק, בגלל מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית החזקה.

אחרי החלטת האו"ם על חלוקת הארץ, הלכה המתיחות בארץ בין יהודים לערבים וגאתה, אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים.

בי"ז בטבת תש"ח (30.12.1947), בשעה 10:20 לפני הצהריים, זרקו כמה מאנשי האצ"ל 2 פצצות מתוך טנדר חולף לעבר כמה עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. כמה דקות לאחר מכן החלו ערבים בתוך המפעל לפגוע בחבריהם היהודים באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערבים פעלו באין מפריע, ולעיתים נהנו משיתוף פעולה מצד הנוטרים הערבים. המהומות נמשכו כשעה ורבע. רק סמוך לשעה 12 החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיים, שהביאו להפסקת ההתפרעויות, ופינו את היהודים שניצלו ואת הנפגעים.

בתום האירועים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים ועוד 51 נפצעו. ארנולד וולף היה בין הרוגי אותו יום דמים, בי"ז בטבת תש"ח (30.12.1947).

לפני הטבח חש ארנולד שמשהו עלול לקרות - מספר בנו - אך תגובתו היתה שיש לשמור על מקום העבודה בכל מחיר, וכך נפל כיהודי גאה.

בן 47 במותו. הניח אחריו חותנת שנתמכה על ידו, אישה - קטי, ובן - מיכאל. הובא למנוחת עולמים בחלקת חללי בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה.