רחל מזרחי ז''ל

קורות חיים

רחל נולדה בשנת תר"ס (1900).

משבגרה נישאה לשמעון מזרחי, והמשפחה חיה בטבריה. רחל הייתה אישה קשת-יום ומרת-נפש, אם למשפחה מרובת ילדים וחסרת-כול. במרתף, שבו התגוררה עם בני-משפחתה בשכונת קרית-שמואל בטבריה, עמלה וטרחה משעות הבוקר המוקדמות ועד מאוחר בלילה ליד כירת הבישול וגיגית הכביסה. החוט, המחט והמגהץ לא משו מידה. כל קורבן לא היה גדול בעיניה - ובלבד שילדיה הרכים ילכו לגן ולבית-הספר בבגדים נקיים ומגוהצים, אם גם מטולאים, ולא פעם אף בלא פת בכליהם. "במשך היום", כך סיפרה, "אינני מספיקה את עבודות הבית. הילדים שיחיו, גוזלים ממני את כל זמני".

בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט, ב"ליל הדמים" בטבריה, אור לח' בתשרי תרצ"ט (2.10.1938), הותקפה טבריה היהודית על-ידי שתי כנופיות ערביות: האחת באה מן הדרום, מכיוון צמח, והאחת מצפון - מכיוון צפת. הכנופיה הצפונית הצליחה לחדור לכמה בתים בפאתי השכונה ורצחה ושרפה את דייריהם.

גם לביתה של רחל חדרו. למרות הריונה ניסתה להיאבק על נפשה ועל נפש ילדיה - אך לשווא. הבנים אהרון ושמואל והבנות מרים, יוכבד ותחיה - כל החמישה היו עם אמם בביתם בעת האסון. רחל וילדיה נרצחו בדקירות סכינים ומהלומות גרזינים ועלו יחדיו על המוקד.

האב, שמעון, עמד אותו לילה על משמרתו במקום אחר בטבריה ולכן נעדר מן הבית.

רחל הייתה בת 38 במותה. הותירה בעל ובן. האם וילדיה הובאו לקבורה בקבר-אחים בבית-הקברות בטבריה, יחד עם עוד 15 מתושבי העיר שנרצחו אותו לילה.

"ליל הדמים" מתואר בהרחבה בעיתונות התקופה.

מאמר לזכרה של רחל נתפרסם בעיתון "דבר" ובספר "כופר הישוב".

כשנה לאחר הרצח ניספה הבן היחיד שנותר, משה מזרחי, בתאונת דרכים שגרם רכב בריטי.

כעבור זמן האב שמעון נשא אישה, ולילדיו קרא בשמות אשתו הראשונה וילדיו שניספו.