תפריט נגישות

אברהם שמואל הרמתי שוורץ ז''ל

בן נחמה וישראל
נולד בתרמ"ה, 1885
התגורר בירושלים
נהרג בפעולת איבה
בי"ז בניסן תר"פ, 5/4/1920
מקום אירוע: ירושלים
הובא למנוחת עולמים בירושלים - הר הזיתים
אזור: חברה קדישא הראשית והכללית, גוש: אמצעי/2, חלקה: ג, שורה: 19
הותיר: אישה ובן, הורים ואחים
אברהם שמואל מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 3

קורות חיים

בן ישראל ונחמה. נולד בשנת תרמ"ה (1885) באטקי, סרביה (אז - באימפריה הרוסית). בן בכור, ולו אח ושלוש אחיות.

הוריו היו ציונים וחינכו את ילדיהם על ברכי המסורת היהודית. שמואל למד גמרא, לצד אהבתו לספרות עברית והתעמקות בה. בגיל 17 עבר לעיר ברסלאו (אז בגרמניה) ללימודים, כהכנה לעלייה לארץ ישראל. לצד לימודים כלליים הוא סיים בית ספר גבוה לחקלאות והוסמך כאגרונום.

במלחמת העולם הראשונה שימש כספק מצרכי מזון לצבא הרוסי.

באותה עת נישא לדבורה ברשטיין. בתום המלחמה הם עלו לארץ, בערב פסח 1919 על סיפון האונייה "רוסלן". את ביתם קבעו ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים.

שמואל החל לעסוק בתכנון התיישבות בארץ מטעם ועד הצירים והתמנה כחבר "המועצה לעיקרי ההתיישבות", גוף מומחים מייעץ לשאלות בתחום. משנתו המקצועית דגלה בפיתוח המושבות ובתכנון משקים זעירים בטענה כי "אין לפורר את האדמה בלי קץ וגבול, כי למען תהיה העבודה החקלאית די פורה, נחוץ שתהיה לכל משק חלקת אדמה במידה שתוכל לנצל במלואן את אפשרות העבודה של המשפחה היושבת עליה".

במסגרת תפקידו הרבה לסייר במושבות, ופרסם דו"חות מקצועיים ומאמרי עתונות בנושא ההתיישבות. סיפר עמית לעבודה: "הרגשתי את מסירת נפשו לעבודתנו בארץ. שמעתי מפיו מקצת חלומותיו הגדולים על הגשמת פעולות כבירות-ערך בעתיד הקרוב. אלא שבעיניו לא היו אלה חלומות כי אם מציאות החיים, באשר האמן האמין בעצמו והאמן האמין בעתידותינו. בתור אקדמאי מלומד ואיש מנוסה עוד מימי שחרותו ברוסיה, היה לא רק בעל השקפות תורתיות אלא גם איש מעש שרצה להשתמש בהן פה בארץ".

חלק ניכר מזמנו הקדיש שמואל לפעילות ציבורית בירושלים: היה ממייסדי בית משפט השלום העברי בדצמבר 1919 וכיהן כאחד משופטיו הראשונים, והיה חבר בוועדת הארגון לקראת כינונה של אסיפת הנבחרים. יחד עם רעייתו תרם ופעל למען אגודת "ידידי הילדים", אשר עסקה במוסדות לפעילות ילדים ונוער בשעות הפנאי.

בחול המועד פסח תר"ף התחוללו פרעות בירושלים, כאשר לעיר הגיעו ערבים רבים בדרכם לחגיגות בנבי מוסא בואכה יריחו. בהגיעם לשער יפו השמיעו מנהיגיהם דברי שטנה והסתה נגד היהודים. ההמון המוסת החל להתפרע, להכות ביהודים ולבזוז את רכושם. בפרעות אלו הוכו ונפצעו בידי מתפרעים למעלה מ-200 יהודים בעיר העתיקה ובשכונות העיר החדשה, וכן נחרבו ונשדדו בתי מגורים, בתי כנסת וישיבות.

ביום י"ז בניסן, פסח תר"ף (5.4.1920), שמואל עבר ברחוב היהודים, משראה פורעים מתנפלים על יהודי וחש לעזרתו הפורעים התנפלו גם עליו ופצעוהו קשה. הוא הועבר לבית החולים אך בו ביום, בשעות הערב, מת מפצעיו.

בן 35 במותו. שמואל אברהם הרמתי הובא למנוחות בבית הקברות בהר הזיתים, בהלוויה משותפת לחללים שנפלו באותו יום. הותיר אחריו אישה ובן שגילו שמונה חודשים, באירופה נותרו הוריו, אחיו ואחיותיו.

אביו כתב לזכרו כי "בננו היה נחמתנו היחידה בחיינו, הוא היה גאוותנו ותקוותנו", ואחותו הצעירה שרה – אשר לימים עלתה לארץ כחלוצה – ציינה: "אחי הגדול שימש נר לרגלי".

דברים לזכרו הודפסו בעתונות התקופה.



---בשנת 2022 נוספו לקורות החיים מידע ותמונת החלל בזכות מחקר של ארגון המתנדבים "לתת פנים לנופלים". למידע נוסף ראו https://latetpanim.org.il/

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי