קורות חיים
בן בנימין ודבורה. נולד בשנת תרע"ט (1919) וגדל בגבעת עדה.
אביו בנימין היה מראשוני המקום, בעל משק ופרדס. שמו של האב יצא לתהילה בכל הסביבה בגבורתו ובאומץ לבו - שנתגלה, בין השאר, בתביעותיו הנועזות מחברת פיק"א לטובת מושבתו. כינויו היה "אבו ימין". ביום י"ג באייר תר"ף (1.5.1920) פרצו למושבה מאות ערבים מזוינים לשדוד בהמות ורכוש, ורצחו בירי את בנימין.
הבן יצחק למד בבית הספר היסודי בגבעת עדה, ואחר-כך בבית הספר החקלאי במקווה ישראל. בתום לימודיו חזר למושבה והתמסר לעבודה במשק המשפחה.
ביום כ"ד בסיוון תרצ"ח (23.6.1938) יצא יצחק עם עוד שני צעירים מבני גבעת עדה להעמיס עגלת חציר בשדה שמחוץ למושבה. השלושה נחטפו על-ידי שישה ערבים מזוינים ורעולי פנים - כפי שהתברר מאוחר יותר מעדותו של רועה ערבי. אנשי המושבה יצאו לחפש את החוטפים. בחיפושים השתתפה גם המשטרה, אבל אלה ואלה העלו חרס בידם.
שבועיים לאחר החטיפה התפרסמה בעיתון הארץ ידיעה, ולפיה נחטפו הצעירים בידי כנופיה ערבית מאזור ג'נין ושניים מהם הוצאו להורג בירייה. כשנתיים לאחר החטיפה התבררה האמת: גופות כל שלושת החטופים, יצחק קרופיק, דוד אוורבוך וחבר ה"הגנה" דוד פרנק, נמצאו קבורות בבור עמוק בכפר ביר-זלפה שבנפת ג'נין. בדיקה שלאחר המוות העלתה שכל השלושה הומתו בירייה.
יצחק היה בן 19 במותו. הובא למנוחות בגבעת עדה.