שמחה ליפשיץ ז''ל

קורות חיים

שמחה, בן מרדכי וחנה ליפשיץ, נולד בז'שוב (רישא) שבפולין בשנת תרע"ב (1912). למד בבית הספר היסודי בעיירתו והמשיך בלימודי מסגרות, במשך שלוש שנים.

בסיום לימודיו הצטרף שמחה להכשרה חלוצית. לאחר שנתיים, בשנת 1933, עלה לארץ-ישראל. על אף הכשרתו החלוצית בחו"ל, לא הצטרף בארץ לקיבוץ. הוא חיפש את פרנסתו בחיפה, כפועל, והחל לעבוד בחברת החשמל.

כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד, התנדב שמחה, שהיה אדם נמרץ ופעלתני מטבעו, לחיל ההנדסה בבריגדות שלחמו נגד צבא פרנקו הפשיסטי, ואף נפצע באזור המותן.

כשחזר לארץ החל לעבוד כמכונאי בבתי הזיקוק. במהלך מלחמת העולם השנייה עבד בנמל חיפה בתיקון אוניות של הצבא הבריטי, ובתוקף תפקידו זה הפליג למקומות רבים.

ערב מלחמת העצמאות חזר לחיפה. בינתיים נשא לאישה את טילי, ולזוג נולדה בתם אילנה. המשפחה התגוררה בחיפה. שמחה היה איש משפחה מסור, ודאג להעלות את קרוביו ארצה.

עם ניסיון וידע טכני רב שרכש בעבודתו בנמלים חזר לעבודתו בבתי הזיקוק והתמנה כמנהל עבודה באזור הבנייה החדשה. קשר קשרים טובים עם כל העובדים, יהודים כערבים, והיה אהוד על כל חבריו.

בתי הזיקוק היו באותה תקופה המפעל הגדול ביותר באזור. עבדו בו כ - 2,400 עובדים, 400 מתוכם יהודים, והיתר - ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכמו כן חנתה במקום יחידה מ'הליגיון הערבי' בפיקוד בריטי. אף על פי שחלק ניכר מהעובדים היהודיים היו חברי ה'הגנה', לא ניתן לארגן יחידות התגוננות נושאות נשק, בגלל מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית החזקה.

אחרי החלטת האו"ם על חלוקת הארץ, הלכה המתיחות בארץ בין יהודים לערבים וגאתה. כמה ימים לפני הירצחו ניצל שמחה בנס, בעת התקפה של ערבים על אוטובוס שבו נסע. עם זאת, בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים.

בי"ז בטבת תש"ח (30.12.1947), בשעה 10:20 לפני הצהריים, זרקו כמה מאנשי האצ"ל 2 פצצות מתוך טנדר חולף לעבר כמה עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. כמה דקות לאחר מכן החלו ערבים בתוך המפעל לפגוע בחבריהם היהודים באמצעים שונים מכל הבא ליד.

הפורעים הערבים פעלו באין מפריע, ולעיתים נהנו משיתוף פעולה מצד הנוטרים הערבים. המהומות נמשכו כשעה ורבע. רק סמוך לשעה 12 החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיים, שהביאו להפסקת ההתפרעויות, ופינו את היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים ועוד 51 נפצעו.

שמחה, שידידיו תיארו כ"בעל לב טוב ואמיץ, שמעולם לא נרתע מלצאת למקום סכנה", היה בין ההרוגים באותו יום דמים, י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947).

בן 35 שנים היה במותו. הניח הורים, אישה ובת, ושלושה אחים. אביו מרדכי נהרג ביריות מידי ערבים בחיפה חודש וחצי מאוחר יותר, ב- ה' באדר א' תש"ח (15.02.1948).

שמחה הובא למנוחת עולמים בחלקת חללי בתי הזיקוק שבבית העלמין בחיפה.