איריס אסרף ז''ל

קורות חיים

איריס, בת יצחק-ג'ק וסוזן, נולדה בז' בתמוז תשכ"ח (03.07.1968) בירושלים, בת רביעית למשפחה בת תשע נפשות.

בת חמש הייתה כאשר עקרה משפחתה מבית-שמש לכרך הגדול, תל אביב-יפו. היא התחנכה בבית הספר היסודי "ויצמן" ביפו ומשם המשיכה ל"תיכון עירוני ז'". בזמנה הפנוי הייתה חניכה בתנועת הצופים, והתאמנה בג'ודו. איריס הייתה מכורה למוזיקה עברית ולועזית. אהבה לצייר, לשרטט ולשחק כדורגל עם הבנים.

את לימודיה סיימה בהצלחה במגמת עיצוב אופנה ממוחשבת. התגייסה לצה"ל ושירתה כצפט"ית בחיל המודיעין בקריה. מיד בתום השירות ניגשה להשלים את לימודי העיצוב, נבחנה והתקבלה לעיצוב ואדריכלות פנים ב"מכללת סיון", שם הספיקה לבקר בשיעור הראשון בלבד. כדי לממן את לימודיה עבדה בשעות הבוקר במחסן אלומיניום כפקידה.

איריס הייתה מלאת שמחת חיים, שאפתנית ומוכשרת. בדרכה המיוחדת ידעה לראות את הטוב בכל אדם ובכל מצב. היא הותירה רושם בלתי נשכח על כל אדם שבאה אתו במגע, כך שכל אחד הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלה. אהבה ילדים, וילדים תמיד נמשכו אליה.

איריס הייתה יצירתית ומחוננת והשאירה אחריה עשרות ציורים, איורים ורישומים פרי מכחולה. למוזיקה הייתה חשיבות מיוחדת בחייה, תמיד הייתה מעודכנת בשמות אמנים ושירים ואף חזתה את עלייתם לגדולה של עפרה חזה, סי היימן, אתי אנקרי ודוד דאור, כשרק היו בתחילת דרכם (חלק מההצלחות לא זכתה לראות). כמו במוזיקה, הייתה מעודכנת בצו האופנה האחרון כמעט בכל תחום. במשחקי מחשבה היה קשה מאוד להתמודד מולה, תשבץ ריק לא נותר לידה יותר מכמה דקות מבלי שתפתור בו את התעלומות עד תום.

ביום ששי כ"ז בכסלו, נר שלישי של חנוכה תשנ"א (14.12.1990), הגיעה בבוקר איריס כהרגלה למקום עבודתה ביפו, מפעל "אלום שין" ברחוב התחיה, כשהיא מצוידת במפתחות המפעל. במקום המתינו לה פועל ערבי שעבד במפעל, חבר שהביא עמו הפועל הערבי ועובד המפעל משה איואן. מיד עם היכנסם למפעל החל מרחץ הדמים, בו נדקרו למוות על-ידי שני הערבים משה איואן, אחריו איריס ואחריה נדקר למוות השכן יהושע חקמז, שהגיע לשמע הזעקות שבקעו מהמפעל. המחבלים נמלטו מהמקום בהותירם את שלוש הגופות, שנתגלו אחרי זמן קצר על-ידי עובדי המפעל שהגיעו לעבודה.

בת 22 במותה. איריס הובאה למנוחות בבית העלמין בחולון.

איריס תכננה להינשא לבחיר ליבה תוך זמן קצר. גם במותה הותירה, מה אם לא - שיר. דף נייר פשוט ומרופט נמצא מקופל בארנקה האישי ואליו בכתב ידה העתיקה את מילות השיר "כמו צמח בר": "מחר, אני אהיה כה רחוקה, אל תחפשו אותי... מי שידע למחול, ימחל לי על אהבתי... הזמן ישקיט הכל, אני הולכת לדרכי...".