רחל רחלה דרוק ארמוזה ז''ל

קורות חיים

רחל (רחלה), בת משה וזמירה ארמוזה, נולדה בכ"ה בניסן תשט"ז, (06.04.1956), בירושלים. בת למשפחה ירושלמית המושרשת עמוק באדמת הארץ, הייתה דור שביעי בארץ מצד האב ודור חמישי מצד האם. בהיותה ילדה רכה בשנים, התבלטה בשמחת החיים שלה, בצחוקה, בחיוכה ובאהבתה לבריות. היא למדה בבית הספר היסודי נווה עציון, והמשיכה לתיכון אוולינה דה-רוטשילד.

כבר מגיל צעיר אפשר היה להבחין באהבתה למוזיקה. היא החלה לנגן בחלילית והמשיכה בכלים שונים, כמו חליל צד. בגיל 12 הצטרפה לתזמורת העירייה. משפחתה זוכרת אותה צועדת במצעד ברחובות ירושלים עם הפיקולו בפנים מאירות משמחה, כשהיא מנגנת את שירי ארץ ישראל שכה אהבה.

אהבתה לארץ ולבריות הובילה אותה להצטרף לתנועת בני עקיבא בשכונת בית וגן, שם הייתה מרכז החברה. רחלה גם הייתה בין מקימי סניף בני עקיבא בשכונת קרית היובל. במסגרת השירות הלאומי, שימשה כקומונרית באבן שמואל.

בהיותה בת 19 נישאה לדודו דרוק. לרחלה לא היה מקצוע רשמי, את כל כולה הקדישה לבית. המושג "בית" התייחס אצלה לבית האישי, הקהילתי והלאומי. כל אחד ידע שאצל רחלה אפשר למצוא מלה טובה וחיבוק, החל מילדיה: חני, אביטל, רועי, יעל, מיכל, איילת ועידית, וכלה בשכניה בשילה, שידעו למצוא אצלה אוזן קשבת.

עד מהרה הפכה לעמוד תווך בלתי רשמי של קהילת שילה, שמצאה בה אבן שואבת לכל הבריות כולן. בפנאי שלה עסקה באמנות ומלאכת-יד, ועבודותיה הרבות עיטרו את ביתה.

רחלה הייתה מטפלת ומורה לזמרה ולריקודי עם וכך, כששירת ארץ ישראל על שפתיה, רקדה את דרכה עם המוני בית ישראל אל כיכר העיר. אך אותה שעה "דודי ירד לגנו, לרעות בגנים וללקט שושנים", עת הזמיר הגיע ודרכה של האישיות המזמרת נגמרה בידי בני עוולה.

בערב יום שני כ"א בחשוון תשנ"ב (28.10.1991) נסעו אוטובוסים עמוסים בתושבים משילה להפגנה בתל אביב נגד ועידת מדריד, שבה נפגשו נציגי ישראל ומדינות ערב. בין הנוסעים היו גם רחלה ובנה. ליד צומת תפוח נפתחה אש על אחד האוטובוסים עד שנעצר בצד הדרך. חמישה נוסעים נפצעו, רחלה והנהג, יצחק רופא, נהרגו.

כך, במקום לרדת אל השפלה, טיפסה רחלה אל עולם שכולו טוב.

רחלה הייתה בת 35 במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בישוב שילה. קברה היה הראשון בישוב הצעיר.