מלכה טוני ליבוביץ וייס ז''ל

קורות חיים

מלכה, בת שיים ואסתר וייס, נולדה בשנת תר"ף (1920) בעיר קודיישט, רומניה. הייתה הבת הצעירה ולה ארבעה אחים. היא אמנם רכשה השכלה יסודית פורמלית, אך הייתה בעיקר אוטודידקטית. בצעירותה וגם בבגרותה הייתה סקרנית וחקרנית, שלמדה רבות בכוחות עצמה.

בגיל צעיר התייתמה ונכנסה למעגל החיים והעבודה. למרות נסיבות החיים הקשות, היא המשיכה למצוא פנאי גם לעולמה הרוחני. מנעוריה אהבה את הקריאה והצפייה במחזות אידיים. היא הצטיינה בכל מיני מלאכות-יד, ועבודותיה שמורות עד היום.

מלכה נהגה לתת מתן סתר כל ימיה. הנתינה לאחרים הייתה בבסיס תפיסת עולמה.

עם נישואיה ליחיאל ליבוביץ עברה לחיות ביאסי. אורח חייהם היה יהודי. ביאסי הם סבלו מהפוגרום הקשה שהתרחש בימי מלחמת העולם השניה, ונותרו בלא כל.

למרות שלא היה קל לזכות בויזת עלייה לישראל במשטר הקומוניסטי ששלט ברומניה, מלכה ובעלה עשו כל מאמץ לעלות לישראל. ואמנם, בשנת 1959, בהיותה בת 39, עלתה ארצה עם בני משפחתה. ממצב של רווחה כלכלית, נקלעה המשפחה לקשיים, אך מעולם מלכה לא התלוננה או הביעה חרטה על ההחלטה לעלות.

כאן התאחדה מחדש עם אחיה, שעלה לפניה, וקשרים שנותקו עם עליית הקומוניזם, חודשו. עם עלייתה ארצה, עבדה מלכה בכל עבודה שנקרתה לפניה. לעתים עבדה מארבע לפנות בוקר ועד שעות הלילה המאוחרות, והעיקר להיות עצמאית מבחינה כלכלית ולא להיות לנטל על המדינה.

עולמה וחייה נסבו סביב משפחתה, בתחילה המשפחה בה גדלה ובהמשך, משפחתה בחיפה, בעלה ובנה. הייתה עקרת בית למופת, תחום שראתה בו ערך. תמיד תרמה ממרצה, מכוחותיה ומאהבתה לאחרים.

ביום שנרצחה, ביקרה אצל בנה וטיפלה בנכדיה. גם את יומה האחרון הקדישה לנתינה.

בב' באדר ב' תשל"ח, (11.03.1978), בשבת אחר הצהריים, הגיעה קבוצה של 11 מחבלים לחופי הארץ על-גבי שתי סירות גומי. הם נחתו בחוף שמורת הטבע מעגן מיכאל. היה זה לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו עוד קודם שהגיעו לחוף. בחוף פגשו המחבלים בצלמת טבע. לאחר שתיחקרו אותה לגבי מיקומם, רצחו אותה והמשיכו בצעדה לעבר כביש החוף.

סמוך לשעה 16.30 עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם נוסעיה החלו להתקדם דרומה לתל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. באוטובוס היו חברי 'חוג המשוטטים' של אגד, עובדי החברה ובני משפחותיהם, שהיו בדרכם חזרה הביתה מיום טיול במערת הנטיפים. המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, התפרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב. הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.

ליד מחלף אולגה חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה, תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב נוסעים. במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס אגד נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס בקו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס ששמע על מתקפת המחבלים, סובב את האוטובוס והחל נוסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. נוסעי קו 901, בהם מלכה, הועלו לאוטובוס אשר המשיך לדהור לעבר תל אביב.

כל ניסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס עלו בתוהו עד שלבסוף, מעט צפונית מצומת גלילות, ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים שניסו להימלט.

ואז, פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. 35 ילדים ומבוגרים, בהם מלכה, ניספו במהלך האירוע.

מלכה הייתה בת 58 במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר סמיר, חיפה.