קורות חיים
יעקב, בן אשר וגולדה, נולד בד' בסיוון תרפ"א (10.06.1921) בעיר קליש שבפולין.
כיהודי גאה, כחניך וכמדריך במועדוני מכבי ובית"ר, חונך וחינך לשאת את ראשו בגאון גם בפולין האנטישמית. הוא למד באקדמיה לחינוך גופני בוארשה, הוסמך כמורה לחינוך גופני והיה גם מתאגרף מצטיין.
בפולין הוא זכה להסמכה כשופט בינלאומי בהרמת משקולות. הודות לכישוריו ולהצטיינותו, מונה כאחראי על מדור האתלטיקה הכבדה (אגרוף, האבקות והרמת משקולות) במיניסטריון לספורט בפולין. הוא ייצג את פולין בשתי אולימפיאדות: בשנת 1952 ובשנת 1956.
בשנת 1957 עלה לישראל והתגורר בבת-ים, שם לימד חינוך גופני בבית ספר תיכון. במקביל, שימש כרכז ספורט במועדון קהילתי ביפו ועשה עבודה חינוכית חשובה עם נוער במצוקה.
יעקב היה נשוי לרוזה, ואב לגניה ולאלכס.
יעקב ייסד בארץ את ענף הרמת המשקולות, על-ידי כך שארגן קורסים להכשרת שופטים בינלאומיים במקצוע וייסד ליגה. כמו כן, שימש כמאמן נבחרת ישראל בהרמת משקולות במשך 15 שנים.
במהלך השנים בהן היה פעיל, חולל מהפכה של ממש בענף הרמת המשקולות. הוא ייצג את ישראל כשופט בינלאומי וכמאמן נבחרת ישראל. הודות ליוזמתו של יעקב, קם דור שלם של ספורטאים, מאמנים ושופטים בישראל. שניים מהם, זאב פרידמן ויוסף רומנו, נרצחו יחד עמו באולימפיאדת מינכן.
המשחקים האולימפיים במינכן העניקו ליעקב את העיגול החמישי, כשופט בינלאומי באולימפיאדה החמישית שלו. ימים ספורים לפני הרצח שימש כשופט בתחרות בה נקבעו שני שיאי עולם.
ביום שלישי 05.09.1972 לפנות בוקר פרצו מספר מחבלים לבניין בו התגוררו חברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן, גרמניה. המחבלים התפרצו לאחד החדרים בו שהו שישה ישראלים, בהם יעקב, ודרשו מהם להביא אותם לחדרים בהם ישנו אותה עת ספורטאים ישראלים. הנחטפים הצביעו על חדר בו שהו שישה ישראלים נוספים. המחבלים נכנסו פנימה וכפו על הקבוצה ללכת איתם. בעודם יורדים במדרגות, ניסו שניים מהישראלים להימלט. האחד, משה וינברג, נרצח בירייה והשני הצליח להימלט לחופשי.
בין המחבלים, שהחזיקו 10 בני ערובה, לבין הרשויות הגרמניות נפתח משא ומתן מתיש, שנמשך יום שלם. במהלכו רצחו המחבלים בירייה חטוף נוסף, מרים המשקולות יוסף רומנו.
בסופו של היום, הוסכם בין המחבלים לגרמנים, שבני הערובה ביחד עם המחבלים יועברו במסוקים לנמל התעופה הצבאי של מינכן ומשם ימריאו במטוס. כל בני הערובה הועלו על מסוקים, שנחתו בנמל התעופה הצבאי, שם נעשה ניסיון חילוץ כושל על-ידי הצבא הגרמני. במהלך הקרב, בכ"ז באלול תשל"ב (05.09.1972) בלילה, רצחו המחבלים את כל תשעה בני הערובה.
11 ספורטאים שיצאו בשליחות המדינה כשדגל ישראל מונף מעל ראשם, חזרו ב- 11 ארונות עטופים בדגל המדינה.
יעקב היה בן 51 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.