קורות חיים
יעקב, בן אברהם ופורטונה, נולד בכ"ח באדר ב' תשי"ז, (31.03.1957), בחיפה. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "יבנה" בחיפה, והמשיך לישיבה תיכונית בעיר. היה חניך תנועת הנוער בני עקיבא.
בצבא הצטרף יעקב לחיל הנח"ל, לגרעין שהתיישב בקשת, יישוב ברמת הגולן. במסגרת שירותו הצבאי, יצא לשנת לימודים בישיבה במרכז הרב, ובגוש עציון.
לאחר השחרור מצה"ל, עבר לגור בבית הדסה שבחברון במטרה להשתתף בחידוש היישוב היהודי בעיר. משהוקם היישוב מעון שבדרום הר חברון, הצטרף יעקב למייסדים. אחר-כך הצטרף למתיישבים בהר ברכה שליד שכם, שם החליט להקים את בית הקבע שלו.
במקצועו היה סופר סת"ם, אך העדיף לעבוד בחקלאות. לפרנסתו. שימש כמפקח על אדמות מדינה באזור הר גריזים, תפקיד שכלל סיורים רגליים בשטח.
יעקב היה נשוי ללאה ואב ליאיר-יצחק, יהודה-יוסף וטליה. היה איש מאמין, ישר וענו, אבי משפחה למופת ובן מסור להוריו. יעקב אהב את ארץ ישראל ואהב את עמו. הייתה בו סובלנות וחיבה לבני אדם, דתיים וחילוניים, אנשי ימין ואנשי שמאל.
בה' בטבת תשמ"ט, (13.12.1988), יצא יעקב לסיור בשטח עליו היה מופקד. הוא נתקל בערבי שפלש לשטח אסור. אין ידוע בודאות מה אירע שם, אולם ברור כי יעקב, שהיה לוחם בצנחנים וחובש קרבי וידע לתפעל היטב את נשקו, לא השתמש בנשק. כפי הנראה ביקש יעקב מהערבי באדיבות לצאת מהשטח, אך הערבי השים עצמו כחבר וידיד וכך הצליח להתקרב בעורמה מאחור אל יעקב, ורוצץ את ראשו באבן גדולה.
לאחר מכן לקח הערבי את נשקו של יעקב, ירה על כוח צבאי שעבר בכביש הסמוך והרג את אחד החיילים.
יעקב היה בן 31 במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בישוב הר ברכה.
הניח אישה הרה, שלושה ילדים, הורים, אחים ואחיות. חמישה חודשים לאחר מותו של יעקב נולדה בתו, תחיה-אביה.
במשך השנים ניהל יעקב יומן, שבו כתב על עולמו הרוחני והנפשי וסיפר על חוויות שעבר. קטעים מהיומן שלח לסופר דוד בן-יוסף. חלופת המכתבים ביניהם שימשה בסיס לספר "זרימה שוטפת", שכתב הסופר דוד בן-יוסף לזכר יעקב. הספר יצא בהוצאת "בית אל", ונמכר באלפי עותקים.