קורות חיים
יצחק (איזקו), בן ישראל ועליזה (ליזה), נולד בכ"ח בניסן תרפ"ד (02.05.1924) בפלובדיב, בולגריה. למרות המחלות שליוו אותו בילדותו הוא היה ילד חם מזג ובעל מרץ, שהיה יוצא מכליו לנוכח אי צדק. "אם עלבו בו, הוא היה מתנפל ומרביץ בלי לחשוב ובלי לפחד", סיפר אחיו, ליאון.
יצחק למד בבית ספר יסודי ותיכון בעיר מולדתו בבולגריה. "בימים אלו התגבשה אישיותו: פשטות הליכות, כנות וצניעות. היה לו לב טוב ומבין", סיפר חברו הטוב מהגימנסיה, אברהם אלג'ם.
נעוריו עברו בצל עליית הפאשיזם והנאציזם ומלחמת העולם השנייה. באותה עת, במשך התקופה שאביו נשלח למחנה כפייה, הוא נטל על עצמו את פרנסת המשפחה.
לאחר סיום לימודי התיכון גויס יצחק לצבא הבולגרי, ועם שחרורו החל ללמוד רפואה בצרפת. לאחר שלוש שנות לימוד חזר לבולגריה ולמד עוד שלוש שנים בבית הספר הגבוה לרפואה בפלובדיב. בשנת 1954 הוסמך כרופא.
בשנת 1955 עלה יצחק לארץ. הוא הגיע עם הוריו, והשלושה חיו ביחד בחדר אחד במעברה. יצחק החליט להשתלם ולעבוד בתחום המיקרוביולוגיה והבקטריולוגיה הקלינית. הוא עבד בבתי חולים שונים בארץ, עד שהשתלב לבסוף במכון לרפואה משפטית באבו-כביר, שם עבד עד מותו.
יצחק מצא עניין רב בעבודתו כפתולוג, ופרסם מאמרים רפואיים רבים. הוא מיזג בתוכו את איש המדע התיאורטי עם איש המעשה. בפנאי שלו קרא מכל הבא ליד: עיתון, חוברת, פרסום מדעי או ספר בלשי. הוא גם אהב לשחק שח, ולהאזין למוזיקה קלאסית.
במעבדה פגש יצחק לבורנטית בשם רחל (שלי), והשניים נישאו. בני הזוג גרו ביפו, ואחר כך בבת ים. יצחק היה אב נפלא לשני ילדיו, אורי ועליזה. הוא ביקש להעניק לבנו חינוך מוזיקלי מגיל צעיר, וכבר בגיל חמש החל ללמד אותו נגינה בפסנתר. רגעי הנגינה היו בידור והנאה משותפת לשניהם. את ילדיו הירבה לקחת להצגות וקונצרטים, במטרה לחשוף אותם לתרבות. "יצחק היה אב למופת, סבלני ומסור. אבל לא רק לילדיו הקדיש, אלא לכל ילדי השכנים. מעולם לא עבר ליד ילד בחדר המדרגות או בחצר בלי לומר מלה, להתלוצץ או לספר סיפור. ילדים התקשרו אליו באופן טבעי וחיפשו את קרבתו", סיפרו מכריו.
ביום שני 02.11.1970 נסע יצחק הפתולוג עם שוטר שעוסק בזיהוי פלילי לסיני (אז שטח בשליטת ישראל) ברכב משטרתי, כשמטרת הנסיעה ביקור במאהלים בדואים לצורך חקירת מקרה רצח. בעומק סיני, לא רחוק מכונתילה, עלה הרכב על מוקש ויושביו נפגעו.
יצחק היה הפצוע באורח הקשה ביותר באירוע. הוא הועבר לבית חולים אך מת מפצעיו אחרי שלושה ימים, ביום חמישי ו' בחשוון תשל"א (05.11.1970).
בן 46 במותו. ד"ר יצחק מטרני הותיר אישה, שני ילדים ואח. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.
לזכר יצחק הפיקה משפחתו חוברת ובה סיפור חייו, דברי בני משפחה וחברים ומבחר ממחקריו.