קורות חיים
נולדה בירושלים בט'ז אדר תרס"ו, לאביה שמואל, גם הוא יליד ירושלים, ולאימה שרה, בת הרב יוסף מרדכי, שהיה ידוע בצדקתו. על הרב יוסף מרדכי מתהלכת בקרב בני עדתו, היהודים הגורג'ים, אגדה זאת: הוא מת ביום שישי התמהמהו בני חברה קדישא בעסקי קבורתו, וכשיצאה הלויה מפתח בית המת, היתה השמש קרובה לשקוע - ולא שקעה עד שהובא לקבורה. שמואל היה נמנה על המכובדים בשכונת היהודים הגורג'ים: בן-תורה מעמיק, ענותן וטוב לב, גבאי בית הכנסת. בחינוך בניו הקפיד ביחוד להדריכם ליראת שמים.
עם זה ידע גם להתהלך לרוח הזמן, וכשביקשה חנה מאביה, שיכניסה לבית הספר מיסודה של אגודת אחים" - לא התנגד לרצונה. מורי בית הספר היו גומרים את ההלל על כשרונותיה של חנה, ביחוד על נועם הליכותיה ומידותיה: מתונה, צנועה, מקשיבה, טובת לב. כשגמרה את בית הספר היה אדיר-חפצה של חנה להמשיך את לימודיה. שאיפתה לא באה, בעטי המצב החמרי של הוריה, שנתמוטט בשנות המלחמה. כעבור איזה זמן נתיתמה חנה: אביה ואימה מתו בתוך שבוע ימים במגפת המחלות, שנתפשטו בזמן המלחמה.
דודה מאסף אותה אל תוך ביתו. היא עוזרת מאז במשק ביתו-אך אינה עוזבת את הספר. מקוה לימים, בהם תוכל להקדיש יותר זמן לקריאה וללימודים. ובשעות הפנאי היא מכנסת את ילדות השכונה, כדי לאלפן בינה ולהעניק להן מן הידיעות, שקנתה בבית הספר. היא מארגנת בשכונה חוג-ילדות בשם נוער".
בחודש אב תרפ"ב נישאה חנה לאיש.
ובחודש אב תרפ"ט, ביום הששי איום-הדם, נרצחה חנה כאחד הקרבנות הראשונים בירושלים. שכונת הגורג'ים, השוכנת ממול לבית הממשלה המרכזי בארץ, היתה המקום הראשון, שאליו בא פרא-ההמון הערבי אחרי התפלות במסגד, צר עליה, חדר לבתיה, רצח, התעלל, חמס, החריב, הצית משכנותיה, חילל את קדשיה. והנה חדרו ובאו לבית חנה, והכוה נפש באכזריות חימה תוך כדי יללתה-אימים על גורל שלושת ילדיה הרכים.